הנה אני בבית, מרגישה הרבה הרבה יותר טוב, אבל עדין סמרטוט.
מסכימה עם כולם. מסכימה עם העובדה שאני צריכה לחשוב על עצמי ולהבריא, אבל מצד שני, לשכב בבית החולים, בלי לראות את טליה כמעט 5 ימים (מכיוון שלא רציתי להכניס אותה למחלקה, הם באו לבקר אותי בחוץ, ואחרי חצי שעה התעייפתי...אז חצי שעה ב4.5 ימים זה לא ממש נחשב!)...בקיצור- המחשבה על ההנקה והמשכיות שלה גרמה לי להרגיש...מחוברת אליה שוב...אני לא מצליחה להעביר את זה במילים....
אבל בפועל הדברים לא כל כך טובים- השאיבות באמת צרכו ממני אנרגיה שלא היתה לי, חוסר האוכל + כמויות האנטיביוטיקה גרמו לדילול החלב באופן משמעותי. כל הלילה היא היתה מחוברת לי לציצי, בוכה, וב- 5 לפנות בוקר נשברתי (פיזית ונפשית) ואיילי נתן לה רמדיה. אני קצת לא יודעת מה לעשות- אני משתדלת לחבר אותה כמה שיותר לציצי, אבל כשהיא לא רעבה היא משחקת (ונושכת) וכשהיא רעבה- היא מתעצבנת...!!! אני ל א רוצה שהחלב יגמר לי... מה לעשות??????????????????
טוב, אני חוזרת למצב מאוזן.
תודה רבה לכולם- לדר' ליבוביץ, זהר, ניצן (אני אברר לגבי המשך טיפול), רותי (אני בטוחה שזה קשור לתזונה...אני מקשרת את זה לחלב פרה שנתנו לי בינקותי, אבל כרגע אין שום מחקרים שמראים את הקשר),טובה (יש לי פגישה עם תזונאית שבוע הבא) ובקיצור- לכולם.
לירון
|
תוכן התגובה:
|