קודם כל, אני מבינה את הפחד שלך,הוא די טבעי ולדעתי כולן עוברות פחד כזה. אני זוכרת אותו כפחד שלא נתן לי לישון בלילות, אך עם זאת היה פחד מתוק. אבל חשוב לי מאוד מאוד להזכיר (אולי אני לא אהיה פופולרית פה) שאין שום סיבה שהלידה תהווה עבורך חוייה טראומטית, ואם את חשה שאת לא יכולה יותר לעמוד בכאב, לדעתי, אין סיבה שלא להשתמש באלחוש (כזה או אחר). אני הרגשתי בפתיחה של 7 ס"מ, שכבר איני מסוגלת לעמוד בכאב, וביקשתי אפידורל. אני מקווה שלא אחשב פה כ"פחות אמיצה" או דימויים אחרים. עשיתי כמיטב יכולתי ותודה לאל על האפידורל.
והכי חשוב, יום לידתה של הדר היה היום המאושר בחיי, והלידה עדיין בוערת בעצמותיי (עברה חצי שנה ! וואו !) אל תבטיחי הבטחות לאף אחד וגם לא לעצמך, תזרמי עם מה שתרגישי, ותתני לעצמך לגיטימציה לשנות את דעתך לאורך כל הדרך.
תנסי להפוך את הפחד למשהו מתוק.. המתנה בסוףך שווה הכל הכל הכל !!
בהצלחה !!
רונית פ.
|
תוכן התגובה:
|