איבוד שליטה זה אחד מהדברים שאני הכי מפחדת ממנו בחיי. הן מבחינה פיזית והן מבחינה מחשבתית. התכוננתי להכל לפני הלידה. עברנו על התסריטים האפשריים, גם בקורס הכנה מצויין וגם הודות לפורום הנפלא. התכוננו לכל מה שאפשר - אלחושים: מתי כן ומתי לא, מה עושה כל אחד ולמה הוא גורם וכדומה. וכמו שמירב ורונית אומרות - הכי הרבה אפשר לקבל אפידורל! זו היתה הנחמה שלי. ובאמת, כאב כאב ובפתיחה של 6 כבר קיבלתי זריקה. אבל, אחרי שעה וחצי חזרו הצירים להכות בי והשפעת האפידורל פגה. כנראה הוא לא היה מוכנס טוב... אין טעם לתאר את אכזבתי, היאוש שלי היה חזק. לא האמנתי שזה קורה לי. נתנו לי חיזוק אחרי כמה שעות ובאמת חצי שעה היתי כמו מלכה. ואז, שוב חזרו רגלי לתחושה מלאה. ובוודאי שלא הייתי במצב של לקבל את הצירים באהבה... קורי יקרה, החששות שלך מאוד מובנים. פשוט תזרמי עם מה שתרגישי בכל התהליך. תעדכני את בן זוגך בכל מיני דברים שחשובים לך, תרשמי אפילו. אל תפחדי. זה נורא מבהיל להיות לפני משהו שאף פעם לא עברנו. אל תהיי מוכנה לגרוע מכל, אלא פשוט תהיי מוכנה ללידה. תקראי, תתענייני, תשאלי, תסירי ממך את אי-הוודאות כמה שניתן, תסיירי בחדר לידה, אבל תהיי גמישה ונינוחה ופתוחה לכל מה שקורה. כל אחת יולדת עולם ומלואו, וכך גם כל לידה היא עולם ומלואו. ודרך אגב, כחודש לאחר הלידה, שהיתה לי כל כך טראומתית, כבר דיברנו על האח של הבת שלנו... מאחלת המשך הריון רגוע ושקט, ולידה שתהיה רק שלך.
כל טוב, נני
|
תוכן התגובה:
|