|
25/8/2003 15:18
|
נואשת
|
מאת:
|
|
תודה מקרב לב. אני מסכימה אבל...
|
כותרת:
|
כל ה"מאבק" בשינה התחיל כאשר בן זוגי טען שבננו צריך כבר בגילו לישון לילה שלם ושאינו מסכים לשינה משותפת כי על בננו להבין כי זו הפרטיות שלנו וחוץ מזה גם בעלי מעוניין לישון בלי בעיטות וכו'. אני מלכתחילה מאמינה בלחבק ולעטוף אבל משום שאין לי משהו מדעי או מוכח קשה לי להסביר אמונה זו שבדרכה ניסיתי ללכת ולכן היא מתפרשת כלא מוצלחת. מה לעשות שהספרים זה לא החיים וגם אם עוזרים לילדים מסויימים (לבריאות) במקרה של בני זה לא עבד. אני מרגישה שהוא היסטרי מכל העניין והצעתי לבעלי להניח לעניין ולתת לו להירגע, אבל בעלי בדיעה שאם לא "נפתור" את העניין עכשיו יהיה מאוחר מדי, כי כשיהיה במיטה (ולא ירחק הזמן, כיוון שהוא מאוד גבוה) יבוא אלינו באמצע הלילה. אז בעצם הקושי הוא לא רק עם הלבד והשינה של בני אלא גם בנסיונות למצוא כל הזמן הסברים לדרך בה אני רוצה ללכת. לא פשוט. כאילו שמדובר באובייקט ולא בילד עם אופי - נכון, הוא עקשן מאד - חכם ונבון ומאד מפותח לגילו (מבטא את עצמו בעברית ובשפתו של אביו, צבעים, מספרים, מודעות לאיברי הגוף ולמיקומם, מפותח מוטורית - קופץ, מסתובב, הולך על קצות אצבעות וידיו למעלה, משלב ידיים וכמובן מחבק, מנשק... חמסה חמסה חמסה, הייתי חייבת לתת לפרץ הגאווה שלי גם מקום). לפעמים אני מרגישה כ"כ אשמה על שאני לא מספיק חזקה לעמוד על דעתי בעניין השינה. אני נקרעת מבפנים יחד איתו. ... ... ...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|