|
25/8/2003 23:48
|
נואשת
|
מאת:
|
|
אפרת של אוריאל, לא התרגזתי... אני שמחה לשמוע קשת של דעות
|
כותרת:
|
תודה על הכנות. התגובה שלך הובילה אותי למחשבות קצת שונות. ראשית, רציתי להדגיש שלפני כשנה עברנו לגור בחו"ל מטעם מקום עבודתו של בעלי ועד המעבר בני ואני ישנו מדי פעם בבית ומדי פעם אצל הורי מפאת נסיעותיו המרובות של בעלי והצורך שלי כאם צעירה בעזרה. ה"אין מקום אחד ומוכר" המשיך עם המעבר לחו"ל בבית מלון ואח"כ לדירה שבה אנחנו מתגוררים עד היום. כל ההקדמה הארוכה הזו היא כדי להסביר מדוע אינו עוזב את הציצי - תמיד, אבל תמיד מאז שנולד זה הדבר היחיד שלא השתנה סביבו ולעניות דעתי מהווה עבורו את היציבות והבטחון. לכן כשמתעורר בלילה גם מבקש ציצי. ומכאן, בהתייחס לדבריך, גם אני הייתי לבד וכנראה שנוצרה דינמיקה בין שנינו של ביחד-לבד. אני אשמח אם ירגיש עצמאי, העניןן הוא הדרך והקצב שבה מושגות המטרות. אני חושבת שבני מרגיש באימביוולנטיות שביחס לשינה ביני לבין בעלי ולכןיכול להיות שמגיב בדרך זו. אני מנסה מצידי לשמר את המערכת שלי ושל בן זוגי על ידי נסיון ללכת איתו בדרכו וכנראה שמשום שאני לא מסכימה עם הדרך בני מרגיש, וכאן נכנס הרעיון שלך. תודה, איני יודעת עדין איך לפעול בעניין אם זה כך, צריכה לחשוב, יש עיצה?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|