|
12/4/2004 22:46
|
טלי תקומי
|
מאת:
|
|
לירון יקרה שלי
|
כותרת:
|
זה הרע והמורכב הייתי אומרת. יש כאן כל מיני אמוציות מסתובבות, של כל מיני אנשים שקשה להם להכיל משהו שונה כאן שם ואולי בכל מקום. להגיד קינאה? אולי אבל זה פשטני. קשה לאנשים לראות מישהו מרוח להם מול העיניים יותר מידי זמן. ויהיה הכי נפלא שבעולם (ואני לא...) יש כאלו שמסבלמצים את זה,ויודעים להפיק את המיטב, יש כאלו שלא יודעים איך. אז יוצא להם אנטי ארסי זה כוחני ,זה אלים,זה לא פיר. אבל זה ישנו. אני מנסה להדוף דברים כאלו על ידי הומור. אין לי כלי אחר.כי מה אני יכולה לעשות? לצעוק?לבכות?לנבל את הפה? לתת עצות מלאות רוע אעלק? ו-הנה אפילו ההומור נתפס כהתנשאות מגעילה על ידי אחת מאאאאוד מוכרת. כשאני הולכת אני לא הולכת מפה. אני פה, ממשיכה להפיק ולהתייעץ אבל אני יורדת מהקיר. לא נעים לי.תביני. זה לא יחסר לי,כי אני לא תלויה במחיאות כפיים של אף אחד. אבל אני שונאת את החיצים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|