אני מגיל 12 בערך חשבתי עם מי אתחתן, כל בחור שמצא חן בעיני הייתי מיד בודקת איך מסתדר השם שלי עם שם המשפחה שלו, וככה חיי היו רצופים בקשרים רציניים יותר או פחות, ואהבות למכביר, עד גיל 23, אז הלכתי ללמוד את שיטת גרינברג, ובראיון הקבלה עושים כמובן אבחון, לראות התאמה, אז המאבחנת אמרה לי שאני עושה משהו סדרתי עם החברים שלי. אני הייתי בשוק מהרעיון שאני אחראית לכך שעוד לא התחתנתי ולא הבחורים נטולי הרצון להתחייב, ואחרי שנפרדתי מהחבר התורן החלטתי שאני עושה הפסקה. לא רוצה בחורים, ולא רוצה להתחתן. רוצה להשקיע בעצמי עכשיו. אז השקעתי. ציירתי, כתבתי, ניגנתי, ולכל המחזרים החדשים הודעתי נמרצות שאני לא מעוניינת, מה שרק הגביר את זרם המתלהבים, משום מה. כך לקח לי כמעט חצי שנה לקלוט את הפוטנציאל של בעלי לעתיד, שהיה אז חבר של חברה של חברה שלי. הוא מיד עזב את ההיא כשהכיר אותי, (ואני עוד ניסיתי לעשות שלום בית), ובשלב מסויים ירד האסימון, וזהו. המצחיק שהוא מיהר להציע לי שנתחתן ודווקא אני רציתי לחכות קצת, שנסתדר כלכלית וכל זה. ההומור של היקום זה משהו...
המון מזל טוב לאורנה! ואיזה תאריך מדליק בחרתם לפגישה שלכם!
|
תוכן התגובה:
|