או כמו שאמרה ורד, המון ניסים.
זה מדהים, וזה התחוור לי רק אחרי הולדת אביתר, איך החיים שלנו רצופים ניסים לא-מודעים: איזה נס שיואל ואני נפגשנו, אנחנו הרי כל כך טובים ביחד. איזה נס, אם כך, שהוא שהוא התעקש והמשיך לחזר. איזה נס ששנינו הבנו שזה כדאי. גם אצלנו, כמו שסיפרה שרי, אנחנו כמעט 'גדלנו' באותה שכונה - ההורים שלו שכנים של סבי וסבתי, גרים אותו רחוב ממש. ואני ביליתי שם המון בילדותי. הייתי הולכת לבית הכנסת בשבת ומביטה בבוז בבנים, בחיים לא תתפסו אותי עם מישהו 'מהשיכון'. צחוק הגורל. השיכון רדף אחרי לירושלים :-)
כל אחת והנסים שלה. מדהים, לא? שרה, דובה - הסיפורים שלכן הם כל-כך לכאורה כאלה, והרי הם כל כך לא.
נועה
|
תוכן התגובה:
|