|
14/4/2005 23:13
|
רונה
|
מאת:
|
|
מלאכית את.
|
כותרת:
|
טוב. בסדר. את רואה. אני מתקשרת יום ראשון... וכבר הלב שלי דופק. אבל 04 זה רחוק. ניראה איך נתקדם. טוב. בסדר. דווקא חשבתי שקבוצתיות זה טובץץ לא יודעת. לא מכירה לא זה ולא זה. מה זה "דפוק" - תאמיני לי שאני בעצמי לא יודעת מאיפה להתחיל. הוא איש מקסים ורגיש ויפה שלא מצליח לקשור קשרים חברתיים בכלל לא מוצא עצמו מסתובב בעולם..ממצב עצמו תמיד בקצה הנמוך של הסקאלה לא משנה איפה הוא. ככה תקוע איפה שהיא זרקה אותו בילדותנו. לא דפוק שלילי יותר נכון כמו שרמון אומר"שרוט". אגב, גם עליו ירדן משפיע לטובה - הוא קורא לו "תראפיית המליון דולר" הם מאוהבים קשות. אהבת העצמי- אוהו.עברתי את זה. רק בשנים האחרונות. קודם בזכות רמון שקילף שכבה שכבה והניח בעדינות בצד כל שכבה ישנה וחשף שיכבה חדשה יפה יותר כל פעם - וככה גיליתי שאני אישה יפה.. מה זה יפה מהממת:-)). אח"כ ירדן. את צריכה להבין אני מהנשים שהיו בטוחות שהן ימותו לפני שיהי להן ילד. אבל ממש. אני אמא?? לא יכולתי לדמיין את זה? איך זה ניראה? אני בהריון??כאילו הללו?? יום אחרי שהתחתנו אמרתי לרמון שתמיד ידעתי שאני אמות לפני שאני אלד מגידול במח או משהו דומה והוא אמר לי בחיוך "עכשיו את מגלה לי?." ו.. הכניס אותי להריון אחרי שבוע. אז אני אוהבת את עצמי. זה לא מה שחסר. לא יודעת מה כן. טוב ניראה מה גברת ציטרון תגלה לי. אהבת אם?? היא לא עושה כלום בשבילי. היא כאילו עושה בשבילי דרך זה שהיא עושה בשביל ירדן ורמון (מבשלת לו ) אבל אין ביננו כלום. ואקום. חוסר תקשורת פיזית מלולית רגשית. נאדה!! היא נשארה אמא גרועה אבל כמו שאמרתי היא סבתא נהדרת וגם זה כבר פחות אחרי ארוע מיאמי. את מבינה?? מסובך לא?? מצטערת שאני זורקת את זה עליך. את ממש לא חייבת לתפוס. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|