|
6/6/2005 10:27
|
שפויה
|
מאת:
|
|
ל"שפויה"
|
כותרת:
|
האמת היא בעיני המתבונן. ואני עדיין מחזיקה בדעתי שאת באה ומתווכחת ללא שקראת היטב לפני כן על על טקס המילה מכל האספקטים שלו. האם אני חושבת שגברים נימולים כולם מרגישים "חסרים"? ממש לא. אבל זה לא העניין! (בכל מקרה, מה שרותי ניסתה לומר הוא שמשהו שחסר לך ממילא אתה לא מודע לחסרונו ולא יכול לשפוט אובייקטיבית את מצבך). הדברים שאת כותבת בחלק השני של תשובתך הם *לגמרי* בעינייך! יש הרבה כאלה שחושבים אחרת! את מסוגלת לקבל את זה? מה שאני אומרת בעיקר הוא שנעשים דברים בשם האמונה ללא שנשאלו שאלות קודם לכן וע"י אנשים שבקלות רבה מוותרים על סממנים יהודים אחרים ואף מעבירים עליהם ביקורת (כמו שמירת שבת לדוגמא, שלא פחות חשובה מהברית). הבריתות כמו שמבוצעות היום ע"י רופאים למשל לא מקובלות מבחינה הלכתית. מה זה אומר? האם המעשה חשוב או המשמעות? מכיוון שאם כך גם אחוז ניכר מהמוסלמים והנוצרים כרתו ברית עם אלוהים וזהו אינו סממן יהודי כלל. לא רוצה להלחם על להוריד את ההגדה "יהודי" מתעודת הזהות. מה הקשר? לא אמרתי שאני לא יהודיה. אמרתי שיהדותי (וזו עובדה, אגב!) לא תלויה בביצוע הברית. אמרתי שיש דרכים אחרות אם רוצים, היהדות כפי שהיא כיום עברה שינויים רבים שהותאמו לשינויים שחלו בחיי אנשים ולעולם שאנו חיים בו. גם את טקס הברית ניתן לשנות מבלי להוריד מערכו וכוונתו. מלבד זאת אני לא נלחמת ולא רוצה להוכיח כלום. אני פשוט מחוייבת לרווחתו הנפשית והפיזית של הבן שלי מעל כל חובותיי האחרות ועל פי צו זה הלכתי.
אגב, אם את רוצה להמשיך בדו שיח מבחינתי את צריכה להסתמך על קצת יותר מהכרזות. אם תרצי לקרוא וללמוד בנושא מהאספקטים השונים שלו אשמח לענות על טיעונייך. בינתיים, חילופי דברים לא מבוססים (מלבד עניין רגשי אבל לא על זה את מתווכחת איתי) אני לא בטוחה שיש בהם טעם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|