לילדיי חסר סבא (אביו של בנזוגי) והם יודעים שהוא נפטר, שהוא כבר לא חי. אך במובן מסויים הוא נמצא בביתנו. מאז ומתמיד הם שומעים עליו סיפורים, מרגישים שהם "מכירים" אותו. הם שואלים למה זה קרה, איך, אם היינו עצובים, אם לסבתא קשה לחיות לבד. הם שואלים הכל ומקבלים תשובה כל אחד בהתאם ליכולת הבנתו. מקווה שאני לא דורכת על נקודה רגישה, אך נשמע לי שמאד קשה לך (דגש) לדבר איתה על הנושא, לפתוח אותו עם עצמך וקל וחומר שאיתה. אולי את זקוקה לעיבוד והקשבה מסויימת לפני שאת פותחת איתה את הנושא הכואב הזה. מאחר והיא לא הכירה את אמך, הקושי שלה יהיה לדעתי שונה מהקושי שלך. אולי לצורך ההתחלה, תראי לה, או תשימי במקום בולט בבית תמונה של אמך או תמונה שלך ושל אמך. חכי לשאלות שלה, וכשיצוצו תוכלי לזרום לפי יכולת ההבנה שלה, לפי מה שתרצה לדעת. לדעתי, הדבר תלוי מאד בך וביכולת שלך להתמודד עם האמת הכואבת. שיהיה רק טוב.
|
תוכן התגובה:
|