אימי נפטרה כאשר ביתי הבכורה היתה בת 11 חודש. אז ראשית יש לנו בסלון תמונה משותפת שלהן. פרט לזה היא שומעת ממני ומאחותי סיפורים על אימי. בזמן האחרון יוצא לי לספר לה דברים שאימי עשתה איתי ועם אחותי בילדותי (בד"כ בהקשר למשהו שאני עושה איתה עכשיו). יש לה גם צעצועים שאימי קנתה לה ואנחנו דואגים להזכיר לה את מדי פעם. כדי שתזכור שסבתא אהבה אותה ודאגה לה. לדעתי כל אלו שומרים את דמות הסבתא כדמות מוחשית ומשהו שמחובר לחייה כאן ועכשיו. אגב, כ"א ודרכו שלו - לצערי אצלנו אין סבתות משני הצדדים וכ"א מאיתנו מתמודד עם זה אחרת. על הסבתא השניה (שגם אני לא זכיתי להכירה) בתי לא יודעת דבר פרט לשמה. בעלי אינו אוהב לספר אודותיה. איש איש ודרכו.
שלא נדע עוד צער והתמודדות מוצלחת לכולנו.
|
תוכן התגובה:
|