רונה- מכירה את האגן צר הזה מקרוב מאד מאד. הוא מלווה אותי כבר שלוש לידות. הקלף הגדול שלך הוא שכבר עברת לידה רגילה אחת, את יודעת שהאגן הצר הזה יכול להוביל את הבונבון בדרך הרגילה החוצה וסיכוי גדול שהפעם - יהיה קל יותר. (חמסה, חמסה).
טוב שאת לוקחת דולה טובה, מאמינה שגם אם יפול עלייך רגע של פחד או ייאוש, היא תעזור לך להחלץ מזה, לעבור לתנוחה המתאימה, ללחוש מילה טובה ומעוררת בזמן הנכון.
ועכשיו גם לגילי- עכשיו האורחים שלנו הלכו,ואני מתביישת לומר, אבל מדי פעם ריחפתי לי אי שם בין שיחה על המלחמה לגני הילדים ובי"ס והרהרתי בסוגיית מהי לידה טובה והאם זוהי ההגדרה שלי ללידה האחרונה.
אין לי תשובה חד משמעית וזה מה שחבל לי. אני מניחה שאם הייתי שלמה לחלוטין עם מה שהיה שם, לא הייתי כל כך עסוקה ב"למה" וב"איך".
מצד אחד היה טוב. נקודה. הפשושה נולדה בשבוע 38, לאחר שבועות רבים של צירים מוקדמים. נגמר בשלום. עשיתי את זה, למרות הכל ולמרות המצג הבעייתי וא נ י השפעתי על מהלך הלידה עם הנתונים החדשים שהופיעו בשטח. מצד שני.. כבר כתבתי קודם- משהו עושה לי תחושה של צביטה, תחושה של "אוף, אבל רציתי אחרת...".
הלוואי שהייתי יודעת איך לפתור את החידה הזו, איך לצאת עם תובנות נוספות, מעבר לאלה שכבר שהתגלו לי בעקבות הלידה הזו... אשמח לשמוע אם יש לך רעיון לגבי הדרך. אני מרגישה שכעת אני מסוגלת להתמודד עם האמיתות שיבואו....
מה שכן, אני מסכימה איתך גילי, שלידה טובה זה דבר אישי. יש לי חברה שילדה פגה בשבוע 35, בניתוח חירום (לאחר שהנבחרת שלה נולדה בשבועות מוקדמים יותר) ובעיניה זו היתה לידה נ פ ל א ה .
וואו, איזו השתפכות.
אם
|
תוכן התגובה:
|
