סתם אני ירוקה מקנאה שאת כבר בשלב של אחרי עם היצור הריחני הזה בידיים. והנה אני עדיין השלב בחששות. האי ודאות. הדילמות. איך הייתי רוצה להיות הטיפוס המתמסר. בכלל בחיים אבל בטח בלידה. אני ממש לא יודעת איך. איך לתת לגוף שלי לקחת אותי לאן שהוא צריך בנקודת זמן זו כדי ללדת. הרי לידה צריכה להיות פעולה טבעית- כמו לאכול כמו לשתות אינסטינקט של הגוף. זה כמו שבאתר השני של רותי עלתה סוגיה מעניינת לגבי הטבע- האם טעה? הרי בשלב ההכתרה(ככה אומרים) תמיד המיילדות אומרות "לא ללחוץ" כשזה שיא הלחץ כן ללחוץ... איך זה? מה הטבע לא יודע מה טוב לנו? לא יודעת למה אני קטנת אמונה (ואגן) לגבי היכולת שלי. סה"כ אני כן חזקה כן חזקה כן חזקה... אולי צריך פשוט להיות חלשה? לתת לגוף לשלוט עלי? לאבד שליטה? לא מכירה אותי בלי שליטה. אוף שיתחיל כבר. כל הברקסטונים האלה לא מפסיקים כל היום אז אני כאן מבלבלת לכן במח.. תודה רונה
|
תוכן התגובה:
|