אכן ניסיתי להסביר את עמדת משרד הבריאות ולא את עמדתי שלי. כמו שציינת חייבים להפריד בין השניים. לגבי השאלות ששאלת. ראשית, כמו שאמרתי בארץ הכל הולך אחרי ארצות הברית בהפרש זמן - אני מאמין שתוך כמה שנים גם פה ימליצו לחסן באופן גורף נגד פנאומוקוק. אל תשכחי שצריך להתגבר על בעיות תקציב וחישובי עלות-תועלת. בנוסף, אין חיסון לדלקת קרום המוח (כפי שציינת), אלא לגורם כלשהו. מה שאת מדברת עליו הוא מגמה שהשתנתה בשנים האחרונות והסיבה שיש פי 5 מקרי דלקת קרום המוח מפנאומוקוק לעומת המופילוס היא לא כי הפנאוצוקוק הפך פתאום אלים וחובב מוח, אלא מקרי ההמופילוס קטנו באופן משמעותי בזכות החיסון.
שוב את שואלת שאלות מאוד אישיות על השיקולים שלך כאמא: למה כן או לא לחסן, ואת חייבת להבין את הצד השני. למה לחסן לאדמת - אכן מחלה לא קשה בכלל המהווה סיכון בעיקר לאמהות: ראשית היא מדבקת בטירוף ומתפשטת במהירות, אז מה חצי מילדי הגן יהיו בבית עם אדמת קלה (כמה ימי עבודה זה למשק, את יודעת?) שנית, השליטה על ההורה והילד בגיל 14 קשה יותר, ואז אני מבטיח לך שיהיו פחות נערות/נשים מחוסנות, כלומר יותר נשים בהריון עם אדמת, כלומר יותר הפלות, יותר מקרי אדמת מולדת, יותר מקרי מוות בשנה הראשונה לחיים. מן שרשרת מזון כזו. חוץ מזה כי ככה עושים באמריקה.
הבעיה דווקא מתחילה שיותר ויותר הורים מחליטים שלא לחסן ויוצרים מאחסנים ומאגר "חולים". אז יש שימור זנים, קושי בהפחתת מחלה, וסיכון לאלה שכן מחוסנים אבל החיסון לא "תפס" - אין 100% בביולוגיה כמו שאת יודעת.
אני אשאל אותך שאלה נגדית - למה לא לחסן? את טוענת שלא הצליחו לשכנע אותך לחסן, ואני חושב שכן הצליחו לשכנע אותך לא לחסן. אני מכיר מספר "מסעי הסברה" בגנות החיסונים, החל באוטיזם וכלה במוות. בשורה התחתונה, כמו שאמרת זה סטטיטסטיקה, ןאני בטוח שאם תחשבי סיכון מול סיכון תגלי שדווקא ברוב המקרים הסיכון קטן יותר אם מחסנים. כמובן כל מקרה לגופו אבל לא ניכנס דוגמה דוגמה.
|
תוכן התגובה:
|