אז ראשית, ככל הנראה כן יש עליה בתחלואה ממארת. הענין הוא, שלא עליה מטורפת כמו שאנו חווים מן הצד. היום, יש אבחון מטורף. גם בשל מודעות, וגם בזכות קדמה טכנולוגית, אולי בעיקר. כיום יש אבחון רב יותר, בשלבים צעירים יותר של המחלה. דבר נוסף הוא, זה אכלוסיה זקנה יותר. הגוף המזדקן לא מתמודד באותה היעילות עם התאים הממאירים כמו הצעיר. ככל שיש יותר זקנים, יש יותר תחלואה ממארת. מה שכן, יש סוגי ממאירויות האפייניים יותר לאוכלוסיות שונות. יעני, זקנים, צעירים, מעשנים, ערבים, יהודים, נשים, גברים ועוד. אפילו חיפשתי באתר משרד הבריאות, מידע על תחלואה ממארת בארץ לאורך השנים. מה שמצאתי די מוגבל, אבל לא מעט מהעליה שרואים היא באמת בזכות האבחון, וכן, "נדידת" עמים. עליות. אין ספק שיש יותר, אבל התרשמתי שבמבט כולל יותר, זה לא "יותר" כמו שאנחנו חווים כפרטים בודדים. מה לעשות עם זה? לדעתי, לקוות לטוב. הרי לא תעברי לגור לפפואה ניו גינאה, כי האויר שם, הסיכוי לפחות, נקי יותר. ולא תמנעי מים כל חייך, כי יש שמש. ולא לא תתני לילדים ארטיק, אפילו עם צבעי מאכל. ובכלל, הסכנות הרי לא ידועות לנו כלל. זה לא רק במזון, זו גם יכולה להיות נפילה מנדנדה, תאונת מטוס, הכשה, או נפילה מספה בסלון ואשפוז במצב קשה עם דימום בראש (היה לפני כמה שנים נדמה לי, לא יוצא לי מהראש, כי באמת, הכל יכול להיות...) נראה לי שהסוד הוא מידתיות. גם בתחום המזון, גם בדיקות תקופתיות על פי ההמלצות,גם שימוש מושכל בטכנולוגיה וגם להנות מהחיים. כי ללא הנאה מהם, נראה לי רב ההפסד על הרווח. ואפילו, לא עלינו, לעיתים להתעלם מהסכנות הכרוכות בצבע מאכל ירוק....
|
תוכן התגובה:
|