כולם לא כמו כולם, כל אחד בתחומו. גם אצלנו הגמד חמוש בכובע כל הזמן, גם כאן, זה לא הסטנדרט. אצלנו הוא מקבל את הגזירה ומברך על ההקלה במריחתו בקרם הגנה (כזה שהופך אותו לקספר מבחינת הגוון...) - כיום רק בקיץ מורחים, ורק כשידוע מראש שתהיה פעילות מתחת לשמש הקופחת. הילדים מקבלים את הגמד עם הכובע, ולא מתיחסים לזה כ"שונה" או "חריג" למרות שזה מאוד לא רגיל. גם הכובעים לא ממש רגילים, בשל ההגנה שהוא נזקק לה. אני כבר לא מזכירה את הקושי למצוא כובעים בגזרה "הנכונה". זו באמת צרה קטנה (אם כי לפני שבועיים קרה נס ומצאתי עוד אחד! קניתי בצבע "חדש" וגרמתי לו לאושר, שיוכל לגוון). מי שראה אז ועכשיו לא מאמין, והגמד יודע שזה בזכות ההתמדה שלו בחבישת הכובע ובטיפולים היומיים שלו. אני יודעת שזה נורא קשה להיות ה"איש הרע" שמגביל (כן, אצלנו זה היה בחוג השחיה, בשל תגובה קיצונית לרמת הכלור במים, שנדחה ביותר משנה, ושהגמד חזר והזכיר לנו שהבטחנו לו), אבל לא הייתי סולחת לעצמי אם בגלל רגשות האשם שלי היה נגרם לו נזק נוסף. שירי, ההורות מעמתת אותנו עם כל מיני דברים. הכי קשה זה להחליט החלטות לגבי הילדים, בעיקר כשההשפעה המיידית של ההחלטה מעצבנת ומעיבה על אושרם. אני יודעת שזה קשה, ושזה לא לתק' קצובה כמו במקרה שלנו, ואני חושבת שכדאי לקבל חיזוק ותמיכה לכם כהורים, כדי שתוכלו להכיל את אסף והקושי שלו ולא להרגיש כ"כ אשמים. כי אתם לא. ולגבי החוג - אני מאמינה שניתן למצוא פתרון לשתף אותו בחוג. נסי לפנות לאחראים על החוג ולבחון יחד איתם את האפשרויות העומדות לפניהם.שמש חמה זה לא להיט גם לילדים "רגילים".
|
תוכן התגובה:
|