|
14/9/2009 00:34
|
תמרה
|
מאת:
|
|
שירי יקרה
|
כותרת:
|
כמה עצוב. מה הורים עוברים. אין ספק שלפני שלוש שנים הייתם במקום אחר נורא וקיבלתם וקיבל את החייו בחזרה.
כמו לגבי הילדה עם האלרגיה לבוטנים - אולי אפשר לעשות שינויים מסויימים בפעילויות לטובת הילד שלכם? שעות המשחק או לפחות ששעות המשחק מדי פעם יהיו בשעות לא עם שמש קופחת שלא לדבר על זה שעוד מעט חורף? שיחות עם הנהלת בית הספר? איזה הסבר לילדים משהוא?
ולגבי ההחלטה שהפקידו בידיכם - שלא נדע. אין עוד מקומות שאפשר לשמוע את דעתם? לכמה שנים אתם אמורים להתמיד בה? האם בחורף מוחלט (עד כמה שיש דבר כזה פה בארץ ובאיזור שאתם גרים, אפשר להפסיק ואחכ לחזור?
לגבי מה שאת אומרת בעוד כמה שנים תוכלי להראות לו את השורות האלו. אני מניחה שאני מבינה את הכוונה ובכל זאת צריך להעצים אותו על מה שעבר ולתת לו הסברים לפי גילו אני חושבת. שוב חושבת איתך בקול רם.
אין ספק כשאנו מוצאים עצמנו במוא ידינו גורמים כאב וסבל לילד שלנו למטרה שהיא ניראית לנו נעלה יותר עדיין אנחנו נקרעים מהכאב שנגרם לילד ושעל פי רוב אינו יכול להבין מה השירות הטוב שהוא בעצם כן מקבל כאן. אין לי תשובות ממשיות. רק חושבת שהרופאים צריכים להיות שותפים לשגרת החיים ושלא תהייו לבד עם כל מה שעובר עליכם כפועל יוצא מהתרופה שהוא ממשיך לקחת.
כל טוב
תמרה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|