לא קראתי הכל (בכ"ז השעה...) אבל ממה שקראתי המצוקה גדולה מאוד ומכסה כל אינטראקציה אחרת. לא הייתי מתחילה במה הייתי עושה אם היה מרים עלי יד, אלא במציאת מענה לצרכים של הילד שאינם מתמלאים ולכן מגבי באופן הזה. חוגים זה לא ה-ענין, אלא פניות גדולה מצידכם לזמן משותף בלתי תלוי בשומדבר. הבנה והכלה במקביל להצבת גבול ברור ומשמעות ברורה לחריגה מהגבול המוצב. זה ממש לא ענין שיכול להפתר בצעה טובה בדיון בפורום, אלא במציאת מלווה שמתאים לכם (כולכם! הורים וילד) והתגיסות מלאה של כולכם לשיפור המצב. דווקא העובדה שזה קורה "רק" בבית מדגישה שמדובר במשו הקשור ישירות ליחסים איתכם. אדלר מאוד טובים, אבל ***שניכם*** (ולא רק את) חייבים להחליט שזה חשוב לכם ולפנות לזה זמן כדי שיוכל להתקיים שינוי מהותי.
|
תוכן התגובה:
|