הראשון, שאולי לא התכוונת אליו, אבל בחיי שקשה לי להבין איך 6 מליון נרצחים זה סוף טוב.
השני, שיותר רלוונטי לעניין- אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך ואם הגיעו כבר לגיל ביה"ס, יש הבדל בין גננת רגישה ומודעת לבין טקס שבו משתתפים ילדי א (או ב') עד ו', שבו שרים שירים נורא עצובים, מקריאים עדויות מצמררות ומכתבים קורעי לב של ילדים מהשואה, והילדים הקטנים שלנו עומדים בודדים בין עוד כמה מאות ילדים ב"קהל" וחווים את העצב הגדול הזה בלי שאף אחד יתווך להם אותו, יראה איך מגיבים או יתאים את התכנים ליכולת שלהם להכיל.זה הבדל מאוד גדול! יש גם הבדל בין מה שהמורה שלהם ידבר איתם (אצלנו זה בעיקר יספר סיפורים שהוא בחר בקפידה), ועליו אני סומכת במאה אחוז ובעיניים עצומות, לבין החוויה המאוד קשה בעיני של הטקס עם הרמקולים וכל מה שתיארתי קודם.
תמר
|
תוכן התגובה:
|