אני שלחתי את הבן שלי לכל הטקסים, ושום דבר לא קרה לנפשו הרכה והשברירית. שישה מליון יהודים נרצחו בשואה. מזעזע ככל שיהיה, אלו העובדות וזו ההיסטוריה שלנו. אי לא חושבת שכשהוא היה בכיתה א' הוא הרגיש את כובד הזוועה כי עבור ילדים בגיל הזה, זה לא משהו מוחשי. למזלו, הוא לא נתקל בהתמודדות עם רעב קיצוני, פרידה מהמשפחה או מוות כך שהשואה עבורו כמו אחד מסיפורי התנך. השנה הם למדו את עקידת יצחק שבה אבא עומד להרוג את בנו (לא פחות מזוויע נכון?) אז לא אשלח אותו ללימודי תנך?
השואה היא חלק מההיסטוריה שלנו, צריך ללמוד עליה ולהכיר אותה ולזכור אותה. כנ"ל לגבי יום הזיכרון לחללי צה"ל.
ולגבי סוף טוב, הכל תלוי איך מפרשים את זה. יש כאלה הרוצים להתמקד במוות, ואז זה לא סוף טוב, ויש כאלה הבוחרים להסתכל על חצי הכוס המלאה ובוחרים בחיים שאחר כך. הכל, זה רק עניין של פרשנות.
|
תוכן התגובה:
|