|
15/5/2011 19:59
|
החצי של מיאלינה
|
מאת:
|
|
לעוד מעט, וללא מבינה
|
כותרת:
|
יש דברים בגו. אכן, אני לא מצליח להבין אנשים שנוסעים מעל שעה (ואפילו שעתיים) לעבודה כדי לזכות ב"איכות חיים". לכן, ככלל אצבע הגדרתי שמקום העבדוה שלי לא יהיה מרוחק יותר מחצי שעת נסיעה לכל כיוון. אני מתכוון לחצי שעה בשעת העומס, לא בשתיים בלילה (ישובים בשרון שעובדים בתל אביב). למזלי המקום בו אני גר ועובד מאפשר לי לעמוד בתנאים אלו (לא יותר מ- 10 דקות לכל כיוון), וזו אחת הסיבות שאנחנו לא עוזבים פה (אחת מיני רבות). מעבר לכך, אם נחזור לדיון המקורי, באמת אשמח לשמוע תובנות על שיטות חיסכון: מי באמת הפסיקה להשתמש במייבש והרגישה את זה בכיס?
ללא מבינה. אין ספק שכלכלית רכישת בית היא צעד לא הכי נכון. הרי יכלנו לגור בשכירות של 3000 בחודש (בבניין בארמון הנציב, קומה 3), ולכאורה לחסרך 1500 כל חודש. אלא שבפועל זה לא מה שהיה קורה, פשוט היינו מעלים במעט את רמת החיים - יוצאים קצת יותר, אולי חופשה יותר מושקעת, מחליף את הטרנטה שבה שני נוסע (אוטו שלא שווה 1500 שקל). ואז מה? היינו גרים בדירה שהיא רחוקה שנות אור ממה שאנחנו גרים היום, ואוכלים קצת יותר בחוץ. אני רואה את זה בצורה אחרת: אני משלם כסף רב כדי לחיות בצורה שהכי הייתי רוצה (אם היה לי 5 מיליון שקל הייתי קונה את הבית הזה, או אחד לידו). על החלום הזה אני משלם הרבה כסף, כמו כל דבר טוב. במשכנתא של 4500 לחודש אני אפילו לא יכול לקנות היום את דירת ה- 4 חדרים בארמון הנציב (אולי 2.5), ואילו בשכירות כזו אני גר בארמון (הכל יחסי, כולה 90 מטר, אבל גן עדן של מקום).
יום טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|