ראשית מחקר או רופא. העבודה כאן של רופא לא רוויה בכל המסביב. לכל דבר יש צוות/ממוחה/מקצוען. לכל חולה יש איזה חמישים אנשי צוות הסובבים אותו. החל מליינים (שכמעט לכל ליין האיש שלו) וכלה בהחייאה. לכן, כרופא נקודה, בעבודה מבחינת העומס איננה שונה מבארץ. אממה, מי שעבד כמו חמור בארץ, יעבוד כמו חמור גם בארהב המהממת. תמיד יש את המחקר אחרי העבודה (כמו בארץ), יש להכין הרצאות, חולים מתדרדרים, וכו', לא צריכה לספר לך. זה לגמרי נכון שעובדים פה כמו עבדים, אבל מהפן של השכר. לגבי מרחק מגורים ממקום העבודה. אומר משהו שלא תאהבי, אבל הנסיון שלי מתפרץ... עם ילד אחד אין בעיה. באמת. על בשרי אעיד לך, שעם שלושה ילדים (המפוזרים על פני שני גנים) והריון בבטן, עבדתי ארבעים דקות נסיעה מהעבודה עד הכניסה לעיר (גן א') ועוד תלוי בפקקים (בין 10 דקות לארבעים וחמש לגן ב'). תחנת האיסוף האחרונה סוגרת שעריה בחמש. ז"א שברבע לארבע לא משנה מה, הייתי חייבת להרים עוגן. וזה לא שהתחלתי בשש. תשע ככה, לעיתים הצלחתי להגיע שמונה וחצי. ממש נדיר. אז ממשיכים בבית. אבל הלחץ של להגיע לגנים, והקיצור הזה של הזמן נטו בעבודה, די העיק עליי. (ולא, בעלי לא שותף לשטויות האלו של גנים, ילדים, חוגים...)אה, גם ההסעות לחוגים, יומיים בשבוע איסוף מוקדם מעט יותר על מנת להספיק לפאקינג בלט...שחיה... בקיצור הזמן של הנסיע היה יכול להיות לטובת העבודה, מה שחסר לי מאד. אז היו חברים שאפשר היה להקפיץ, אבל מערך מסודר, של מישהו בשכר שיאסוף אותם היה הזוי מבחינת ההוצאה. שלושה בגנים פרטיים זה המוווון כסף. וחוץ מזה, אין כמו בארץ!!!
|
תוכן התגובה:
|