|
7/10/2002 09:53
|
עירית ל
|
מאת:
|
|
רותי את באמת מצטיירת כאמיצה
|
כותרת:
|
האומץ להודות בתחושות קשות כאלו. אני מסוגלת לגלות 'סודות' כלאחר יד רק כאשר הם מעובדים אצלי עד תום והופכים סתמיים, אך לא נשמע שזה כך אצלך.
אמא שלי ספרה ומספרת על תחושות דומות שהתעוררו בה כלפי אחי הגדול כשנולד אחינו האמצעי. אני מקווה שהסיפורים והידיעה על האפשרות יכינו אותי ואולי יחסנו אותי כשילדי הקטן כבר לא יהיה הקטן ולמראה תינוק קטן ורך יראה לי מגושם וכבד.
האם זו תובנה חדשה אצלך? אם כן אולי תוכלי כעת להתחיל את אותה עבודה עצמית שאני מקווה לבצע לפני יום פקודה.
והערת אגב - נושא הגבולות נראה לי מסיפור אחר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|