|
8/10/2002 08:41
|
אמא לאחד
|
מאת:
|
|
תודה לכולכן
|
כותרת:
|
נדהמתי לקבל כל-כך הרבה תגובות. לפעמים, כשקוראים ושומעים מחשבות של אחרות, מצליחים לשמוע גם מה הלב רוצה. והלב שלי רוצה בזה עכשיו. באחת התגובות נאמר (ולצערי, אני לא זוכרת שמות... סליחה) :" בבוא היום תתמודדי עם זה בגבורה, יותר או פחות". משהו כזה. משפט כזה חיזק אותי עוד יותר. אח"כ - כשקראתי את הדיון אליו הפניתן אותי, כתבה שם הדס (ואני מקווה שאני לא טועה בשם) ש"אם מגרד ברחם..." - משפט שקולע בול. אני לא אומרת שהחלטה כזו חשובה נעשית בשרירות לב, מתוך קריאת משפטים ו"מה הם עושים לי". אבל אני בהחלט מאמינה באינטואיציה, ובתחושות פנימיות. כל מה שכתבתן גרם לי לחזק את מה שהרגשתי עוד לפני כן.
רותי, כואב לי לשמוע מה את מרגישה. העלית בי פחד שלא חשבתי עליו כלל קודם לכן. חשבתי על קנאה של הגדול, חשבתי על כעס על העומס שיוטל עליי, חשבתי על מה זה יעשה לזוגיות בינינו (ואף אחת לא העלתה את זה), אבל בהחלט לא על תחושת דחייה כזו. יותר נפחדתי כשראיתי את התגובות של האימהות האחרות. אם התחושה היא כזו אצל נשים רבות, מה מבטיח לי שזה לא יקרה גם לי? אולי תקראי לי נאיבית, אבל קשה לי לדמיין את עצמי במצב כזה. נחיה ונראה.
אחלנה לי (לנו) הצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|