אין שום דרך אחרת, אלא שכל אחד מאיתנו יתרכז בתוך עצמו וישמיד בתוך עצמו את הדברים שבגללם הוא רוצה להשמיד אחרים. ומוטב שנבין שכל גרגר של שנאה שאנחנו מוסיפים לעולם הזהף עושה אותו עוד אנושי פחות ממה שהוא.
אם נציל מהמחנות, רק את גופנו, הרי הצלנו פחות מידי. כי הבעיה איננה אם האדם מציל את חייו בכל מחיר אלא כיצד יצילם...
אלוהים לא חייב לנו הסבר על חוסר המשמעות שהוא תוצאה של מעשינו שלנו. אנחנו הם החייבים הסבר.
ואחרון להיום הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד. רוב האנשים בעולם המערבח אינם בקיאים במלאכת הסבל וממירים אותה באלפי פחדים. חיים שכאלה אינם חיים: פחד, כניעה, מרירות, שנאה, יאוש.... עלינו להשלים עם המוות ולראות בו חלק מהחיים, גם כשמדובר במוות נורא שבנוראים.... בחיי האדם יש מקום לכל אלה, לאמונה באלוהים וגם למוות הנורא..
אתי הילסום נרצחה בהיותה בת 28 באושוויץ. הציטוטים מתוך היומנים שלה שפורסמו תחת השם השמים שבתוכי בהוצאת כתר.
|
תוכן התגובה:
|