כמעט. גיליתי שאני בהריון יום לפני שהתחלתי לעבוד (אחרי שכבר התקבלתי). פיתחתי יחסים ממש נהדרים עם כולם בחברה, ומאוד מאוד רציתי לספר על ההריון. לא חשבתי שהם יפטרו אותי אבל לא רציתי לקחת את הסיכון. ובסוף באמת חיכיתי כמה שיכולתי (עד שלא יכולתי יותר ללבוש בגדים שמסתירים - בערך באמצע רביעי). ואז הודעתי ואחרי חודש פטרו אותי. לי זה יצא טוב, כי ככה אקבל דמי לידה ממש גבוהים (המשכורת היתה גבוהה), ועדיף היה לי שפטרו אותי אחרי כמה חודשים מאשר מיד. השיקול שלי היה שאולי בינתיים אוכיח את עצמי ולא ירצו לפטר אותי. אבל זה לא עבד, פטרו בכל אופן. בד"כ אני מאוד חושבת על אחרים, אבל במקרה כזה שאנחנו כל כך פגיעות, אני חשבתי על עצמי. עובדה שבהזדמנות ראשונה הם הוכיחו שגם להם אין לב... ובכל אופן זה עסקים, לא אישי, כמו שהסבירו לי... בקיצור אני היתי אגואיסטית ויצא טוב מבחינתי (הכי טוב שאפשר היה. ברור שהייתי מעדיפה שלא יפטרו). למרות שבדיעבד מאוד מאוד נהניתי מהחופשה בבית.
|
תוכן התגובה:
|