24/12/2002 13:09
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
סאלושקה יקרה, הרסת אותי עד העצם
|
כותרת:
|
גם בעטת אותי הישר אל סיפור הלידה הראשון שלי, גם 'סיפתח' ההנקה הייחודי של סתיו שולח ציפורן זאב אל לבי, וגם נקרעת למרות האפי-נו. אוי. ומעל לכל - מיליארדי מטבעות שילומים לך כפיצוי ללידה הנוראית (מי צריך רופא אנטיפת עם ידיים שמאליות וואקום התולש בבשר החי כשיש צירים מכוערים מהגיהנום מהשלישי). נותר לי רק לאחל לך נופש בלידה הבאה. ההסתברות מצוינת. בעניין ההנקה. תגידי - נתת לא-מ-א ש-ל-ך אני לא מוצאת את המילים, ואיני שופטת אותך בכלום רק משליכה הכל על עצמי המסוכסכת ונסערת מאד ממה שהעלית. מרגישה כמו כלב שהשתגע במירוץ אחר זנבו עם הסיפור הזה לגבי עצמי. שמחה שעכשיו את מיניקה ושטוב, פחות או יותר. היכוני להנאה. במה שלא מהנה - מצאי בקלות את חוליי החברה, ושאבי כוחות לשלווה יחסית. ולגבי היריעה האפית. תגידי, התאמנת בעמידה, נכון? נדמה לי שיחד עם הוראות היצרן (להוריד נפח לפני הוצאת הבלון) זהו שילוב קטלני של ניפוח פנימי מדי, ושל אי-העמדת רקמות הפרינאום בפרץ. כלומר, לא נראה לי שבעמידה ניתן לתחזק תנוחה נכונה - כזו שבה מרבית הלחץ מופעל על הספינקטר ועל רקמות הפרינאום. יחד עם המתיחה של הנרתיק בעמידה, והאורך המתאפשר לבליעת הבלון. זה שאת רואה אותו גדל מבחוץ לא אומר כלום, כי הרי בלונים גדלים לכל כיוון כשמנפחים אותם. העניין הוא האם ההיקף הרחב ביותר היה סמוך לפרינאום בשעת האימון או לא. חוששני, שכשהבלון כולו מנופח מבפנים, הוא אינו מאמן בגמישות מונעת קרע, היכול להגרם במהלך לידה אמיתית או לידה של הבלון. וואי, מסכנה שלי. איזו ויאה דולורוזה, בלתי נמנעת כך נדמה, אך כזו שסללה עבורך את הדרך ללידה חוזרת חלקה, ולבריאות נפשית הנובעת מכך שאת שלמה עם כל פרקטל החלטה שנטלת בה. את אשה אמיצה ונהדרת. ישר כוח.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|