דבר ראשון, שווה להציץ בפורום תפוז ברשימת המאמרים יש את סיפור הגמילה של עידן של כוכביתי (משתתפת) והגילאים די תואמים. היא מפרטת מאד מאד והמאמר שווה ביותר.
שנית, הערת ביניים; כשאמא מחליטה לגמול בגילאים מתקדמים יותר היא הרבה פעמים מגלה כמה היא לבד במערכה וכמה אין באמת עיצות קסמים. גם לא ליועצות ההנקה ולמדריכות למיניהן. יש טיפים אבל בסופו של דבר לכל מיניקה/יונק יש את הדינאמיקה המיוחדת להם ולכן התשובה למהי הגמילה הנכונה עבורכם נמצאת אצלך.
אבל יש מה לעשות!!!
-להיות עיקבית. מאד חשוב. כל זמן שאת מתנדנדת ולא מחליטה סופית, את משדרת זאת לבנך. פעם לתת בלילה ופעם לא, פעם ככה ופעם ככה- זה לא טוב. לפני שאת מתחילה לגמול ולא משנה באיזו דרך ובאיזה קצב, את צריכה להגיע להחלטה ממקום מאד עמוק ונחוש.
-לדבר על זה. בגיל שנתיים מבינים ה----כל(נו טוב, כמעט). להסביר שבלילה ישנים, שבלילה ציצי רוצה לישון. לתת תזכורת בהנקה האחרונה שככה זה הולך להיות. להעלות את הנושא באמצעות סיפורים רלוונטיים או להכניס לסיפורים אהובים את המסר לגבי "אתה כבר גדול, אתה כבר לא צריך ציצי כל הזמן" או "אתה כבר יכול להרדם בלי ציצי, יש מים, יש תה" וכד'. אני בטוחה שאת תמצאי את משפטי המחץ שלך.
לנו מאד עזר "ספר הלילה טוב" של אלונה פרנקל, למשל. יש שם תמונה שהאמא נותנת בלילה חיבוק ושרה שיר ערש...ככה 'ניצלתי ' את זה להעברת המסר שלא צריך ציצי בלילה.
-להציע תחליפים. יותר שתייה, חטיפים, אוכל שהוא אוהב.
-לעשות הכל בהדרגה. שלב, שלב. להוריד את הלילה ואז עוד הנקה ועוד אחת ולתת לו את הבונוס של ההנקה האהובה עליו ביותר ולהשאיר אותה אחרונה.
ושוב, נחישות אחותי!!!
בהצלחה וכל טוב!
|
תוכן התגובה:
|
