פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

12/8/2002 16:52 איילה מאת: סיפור לידה - קצת באיחור (ארוך) כותרת: למרות שעבר כבר יותר מחודש רק עכשיו הצלחתי לחזור לחויית הלידה שלי. כי היה זה בעצם מאבק שבמידת מה הפסדתי בו. חתכו אותי ועד היום קשה לי להגיד "ילדתי" כי אינני מרגישה כך. אך הכל מהתחלה. היה לי אחלה של הריון. כלום לא כאב לי, לא היו בחילות, לא הופיעו סימני מתיחה בשום מקום ,לא סוכר, לא כלום... בחודש החמישי יצאנו לעבוד בחו'ל וחזרנו רק בשבוע ה34, מלאי תקוות ונכונות להתכונן כמו שצריך בזמן שנותר. רצינו לידה טבעית, לכן בחרנו במאיר ( למרות שאנחנו מאיזור ירושלים). בחו"ל קראנו כמה ספרים וכשחזרנו עשינו קורס הכנה אצל ענת תל-אורן הנפלאה, נפגשנו עם הדולה ו...התחלנו לחכות .תרגול עם אפי - נו, טיפולי שיאצו, תה פתל ושמן נר הלילה עזרו לי להעביר את הזמן ולצבור בטחון. וכך ביום בהיר אחד בשבוע 39.2 נסענו לסידורים אחרונים במרכז. כל היום הסתובבנו על הרגליים וכל היום הרגשתי שכנראה משהו מתקרב. לא מתחיל עוד ממש, אבל בהחלט כבר לא רחוק. כאב פה ציר קטן שם. ולפני שיצאנו לכיוון הבית בעלי הציע שנעשה מוניטור , סתם, כדי להיות בטוחים . בשעה 19 הגענו לבדיקת מוניטור בב"ב. שכבתי שם כחצי שעה , הרגשתי צירים בודדים , צחקנו והינו ממש מאושרים... הרופא, שכבר עמדה ללכת הביתה, הסתכלה על המוניטור והודיעה שזה לא נראה לה. אחרי כל ציר היתה מסומנת שם ירידה קטנה בדופק העובר ומיד עליה בחזרה . זה יכול להיות שום דבר, אבל גם יכול להיות משהו לא טוב, הודיעה היא, לא בדקה אותי ורשמה הפניה לחדר הלידה. נלחצתי. עם הפניה כזאת אין סיכוי שאגיע ללידה טביעת , הם לא יתנו לי צ'אנס. ובכלל לא רציתי עדיין לנסוע לבה"ח בלי צירים סדירים. התקשרתי דחוף לענת תל אורן - מה עושים? האם זה באמת רציני? היא המליצה בכל זאת להגיע לבה"ח. לכל מקרה. הם יעשו לי עוד מוניטור ואם הכל בסדר ישלחוני לביתי. כך בערב יום שני 24.6 יצאנו לכיוון בה"ח מאיר. עשינו עוד כמה קניות בדרך (רציתי למשוך את הזמן) , הסתובבנו ובשעה 23 הגעתי לחדר הלידה. את ההפניה החבאתי עמוק בכיסי ולא הראתי לאף אחד. המוניטור בבה"ח היה הרבה יותר טוב. לא אחיד, אבל בלי ירידות דופק. חשבנו שאולי ירידות הדופק מקודם באו בגלל שבציר היתי עוצרת נשימה ולכן עכשיו בכל ציר הינו נושמים ביחד כמו שלמדנו. אך הם לא אהבו גם את המוניטור הזה. רופא הוציא את בעלי החוצה, בדק אותי והודיע שאין לי מספיק מים ( רק 3.5) ושאני הולכת ללדת. שאלתי אותו: מה זאת אומרת, ללדת? אין לי עוד צירים ופתיחה רק של ס"מ 1. והוא ענה : לא נורא. אנחנו נעזור לך. אז הבנתי אותו והודעתי שאני מסרבת לקחת פיטוצין . בקשתי שיסביר לי למה? או קי. אין לי מספיק מים? אבל גם אחרי ירידת המים ניתן לחכות עוד מינימום 24 ש'. אני רוצה לחכות . אני עוד יכולה לפתח צירים סדירים. זיהום? אני פה. אני אשאר במעקב. אתחבר למוניטור. הרי העובר לא במצוקה. למה למהר? הרופא לא היה סימפתי במיוחד. הוא לא היסביר לי כלום, לא ענה ברצינות על אף שאלה, ורק הפחיד, לחץ ואיים. בנוסף,אמר הוא, הוא מכיר כמה וכמה נשים שהיתה להם אחלה לידה עם פיטוצין. בכל זאת סירבנו. הוא הבטיח שאין סיכוי שאפתח צירים סדירים בעצמי ונתן לי זמן עד הבוקר. הוכנסנו לחדר עם עוד יולדת בהמתנה וחוברתי למוניטור. כל הלילה התפתלתי מכאבים בלי יכולת לקום ולהקל על עצמי והקשבתי לצעקות הנוראיות של היולדות בחדרים הסמוכים . על הבוקר בעלי נסע להביא לפי עצתה של ענת שמן קיק ועוד איזה תרופה הומאופטית. ואני לבדי פגשתי את הרופאים ומיילדות של המשמרת החדשה, ביניהם איזה פרופסור. ביקשתי עוד זמן . אני רוצה לנסות לדב. הם הסתכלו על כעל לא נורמלית. מישהו שמע שאפשר לזרז צירים עם הומאופטיה? - שאל פרופסור די בזילזול. ואז הגיעה לעזרתי מילדת בשם יפה (תודה רבה רבה לה). היא אמרה שמכירה מקרים כאלה ובקשה בשבילי עוד כמה שעות - תחת אחריותה . יש, יש,יש!!! אני עוברת לחדר לידה טביעי. מטרה - להכנס ללידה פעילה עד לשעה 13. בשביל זה יש לי 5 שעות, שמן קיק, איזושהיא תרופה הומאופטית, את בעלי התומך ואת שרה. שרה היתה מתנה מהשמים. רפלקסולוגית שהגיע לעשות סטאז' בחדר לידה ויפה המיילדת ישר הביאה אותה אלי. (לדולה שלי עוד לא קראתי לבוא, רק עידכנתי אותה במצבי - רציתי לשמור אותה ללידה פעילה). אלה היו חמש שעות קשות. כולנו עבדנו בלי הפסקה. רפלקסולוגיה - תרגילים על ארבע, על שש, בעמידה - שמן קיק - ושוב רפלקסולוגיה ותרגילים. בכל ציר עצמו היתי עושה בעזרת שרה תרגילים שיגבירו את הציר ויעזרו לעובר לרדת למטה. שרה היתה מדהימה. אישה חרדית, אבל עם ראש פתוח , נותנת המון תמיכה ואהבה. אחרי הלידה רציתי להגיד לה תודה אך בחדר לידה לאף אחד לא היה את הפרטים שלה. בשעה 1.30 כבר היתי עם צירים כל חמש דקות אבל הפתיחה רק 2. הרופא הודיע שזמני תם וכך עברתי לחדר לידה רגיל. אך לפני החיבור לפטוצין בקשתי שיעשו לי מוניטור.רציתי למשוך זמן. המילדת חיברה אותי בחוסר סבלנות למוניטור ונעלמה. המוניטור לא עבד - הוא לא רשם את הצירים . לא קראנו לאף אחד. שתקנו. ב 15.00 צריכה להיות החלפת משמרת, ורציתי לחכות לרופאים אחרים. זה עבד. כשהגיעה משמרת חדשה עוד לא התחלתי בזירוז. המוניטור שוב הראה שמדי פעם בצירים הדופק של העובר יורד ל100 - 120 ומיד עולה בחזרה. התיעצתי עם ענת תל אורן בטלפון. אולי באמת ללכת לזירוז. אבל היא אמרה את מה שגם אנחנו חשבנו: למה לעשות זירוז עם כבר יש צירים סדירים? וחוץ מזה, אם באמת יש בעיה לעובר בצירים אז לאחר פיטוצין, כש הצירים יהיו יותר אגרסיביים, הביעה רק תתגבר . ואז אזדקק לניתוח בהול. ניסיתי לדבר עם הרופאה, לשאול אותה את השאלות האלה אך היא ממש סירבה להסביר. בנתיים הצירים התגברו. וגם שמן קיק התחיל לפעול - לא ברור מה כואב איפה. הרופאה החדשה מצאה פתיחה של 3. ובלי להודיע מראש גם עשתה לי סטריפינג. שוב סירבתי לזירוז. הם לחצו עלי בעיקר בגלל מיעוט מים. בקשתי (לפי עצתה של ענת) לעשות לי הערכה חוזרת של כמות המים. הרי עברו כבר כמעט 20 שעות. אם נראה שהמצב מתדרדר אלך לזירוז. אך הם סירבו בטענה מוזרה שהם סומכים על הרופאים שלהם ולא בודקים אחריהם (מה זה קשור בכלל). אבל המוניטור היה סביר ולכן קבלתי עוד הארכה. בשעה 21 שוב העוברתי לחדר לידה טבעית . היתי שפוכה. לא ישנתי כבר 30 שעות. אך ידעתי שאין לי זמן לנוח . למרות הפתיחה הקטנה הצירים היו ממש צפופים וכואבים . לא חשבתי שבפתיחה של 3 זה יכאב כל כך חזק . אני בכלל לא מאד רגישה לכאב אבל הפעם זה באמת כאב. הדולה שהגיע בינתים עזרה לי להתמודד. מקלחת - כדור - ניענוע - שוב מקלחת. הצירים התגברו כל הזמן בלי שום קשר לפתיחה. היתי כמו בארפל. אך בלב הכאב שימח אותי - כואב כי משהו מתקדם , כי אני מצליחה. מדי פעם חיברו אותי למוניטור, אבל לא החזקתי מעמד איתו יותר מעשר דקות. היתי חיבת לזוז. הכל נגמר פתאום. הגיעה רופאה שנמאס לה ממני. שוב עברתי חדר. כבר לא היה לי כוח להתנגד. ניסו לעשות לי פקיעת מים אך משום מה לא הצליחו. אז הודיעו שאין לי מים בכלל. הכניסו מוניטור פנימי. הדופק היה יורד מידי פעם ל100 - 80 ומיד עולה בחזרה. וניסו להכניס גם מים לרחם אך גם זה נכשל. מתוך הארפל שמעתי מלים "ניתוח", "חייבים".. חתמתי על משהו . השעה היתה 4.00 בבוקר. הכניסו אותי לחדר ניתוח עשו הרדמה כללית. לפני שנרדמתי עוד שמעתי את המרדים כועס שלא עשו לי בדיקות דם. וזהו. לא ראיתי איך הילד שלי נולד. לא שמעתי אותו. אני זוכרת רק 30 שעות של מאמץ וכאב ואז חור שחור. הילד הופיע א'כ. נקי, לבוש , כאילו לא קשור לכל מה שהיה. ולמרות שאני יודעת שעשיתי את המקסימום עדיין יש לי הרגשה של תיסכול מסוים שיצטרך להתמודד איתה עוד הרבה זמן. והדבר שהכי מפריע לי זה שאף אחד לא דיבר איתי ברצינות, לא הסביר לי מה קורה, מה הסיכוים, מה הסכנות . לא ענו לי על השאלות. רק אמרו לי כל הזמן : את חייבת לעשות כך וכך. אבל למה? מה השיקול? נכון שאני לא רופאה. אבל בכל זאת אני יודעת משהו, התכוננתי ללידה הזאת וזה הגוף שלי. תנו לי כלים להחליט. למה להחליט בשבילי ואז להתעצבן כשאני רוצה להבין למה. הרי בניתוח רגיל כגון ניתוח לב הרופאים כן מדברים עם החולה, מסבירים לו הכל, עוזרים להחליט, גם אם אין לו ידע מדהים ברפואה. אז למה בלידה לא? יומיים אחרי הלידה בעלי הלך לשאול את הרופאה שניתחה אותי מה היא ראתה, מה היה לא בסדר. כי הילד עם לידתו קיבל אפגר 10 - 9 , שאומר שכלל לא היה במצוקה. והרופא אמרה .. שלא ראתה כלום. והיה לי מספיק מים. ולסיום: כשבאתי לביקור אצל הרופא שלי חודש לאחר הלידה והראתי לו את המוניטור הראשון עם ההפניה לבה'ח הוא אמר, שזהו מוניטור נורמלי לחלוטין. הוא לא היה שולח אותי בגללו ללדת, ובכלל, על התופעה של ירידות קצרות בדופק העובר בזמן הלידה כבר נכתבו הרבה מאמרים וזה לא אומר כלום. וזה הסיפור תוכן ההודעה: תגובות נוספות 12/8/2002  17:39 הוי אילה- קודם כל מזל טוב - ורד 12/8/2002  19:54 לא הפסקתי לבכות... - אלונה 12/8/2002  21:46 אילה חמודה, קודם כל מזל טוה, ומאחלת לך - אורית גודקאר 12/8/2002  23:1 בפעם הבאה אל תחזרי לבית חולים הזה - שרה 13/8/2002  0:2 מזל-טוב ומאחלת רק אושר והנאה עם התינוק. איך קראתם לו? ל"ת - חגית 13/8/2002  0:2 את יכולה להיות גאה בעצמך - מירב28 13/8/2002  1:34 איילה יקרה - רותי קרני הורוביץ 13/8/2002  7:52 איילה, - רותם ושות' 13/8/2002  10:57 איילת יקרה, ליבי נחמץ בקירבי - איריס גוב 13/8/2002  11:34 אילה יקרה, - יעל.ש. 13/8/2002  12:51 בנות, תודה רבה על התמיכה ובאשר למצבי.. - איילה 13/8/2002  13:36 איילה יקרה - אלכס 13/8/2002  19:44 בגלל זה עלינו להזהר את מי אנו לוקחים כרופאים או מיילדות - שרה 14/8/2002  1:17 קודם כל מזל טוב! - סאלוש 15/8/2002  1:51 הרהור-שניים בענייני 'תביעה לא תשנה את התפיסה' ו'אל תתני לזה לקלקל לך' - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש