כמובן, תחת המטרייה הבלתי נלאית של הגבולות: ראשית, אנחנו לא צופים בטלוויזיה בעצמנו (הכוונה - לצרכינו) בשעות העירות של הילדים - "הקרבה" רצינית, אבל משתלמת. דוגמא אישית, אתם יודעים. יש רק טלוויזיה אחת בבית, והיא ממוקמת בחלל המגורים המרכזי ואי אפשר להתעלם מנוכחותה. היא אף פעם לא פועלת "ברקע". שנית, הגבלנו את מבחר הערוצים הזמינים לו: "הופ" ו-Cartoon Network בהגבלות מחמירות (יש תוכניות שמותר לראות ויש כאלו שאסור). ערוץ הילדים, פוקס קידס ואחרים - מחוץ לתחום. כשיש תוכנית "טובה" ב"טלוויזיה החינוכית" אני דואגת ליידע אותו. אחרי תקופה ארוכה שבה היה צופה בטום וג'רי אחרי המקלחת ולפני השינה, צינזרנו גם את זה, בתואנה שאם "הופ" מפסיק לשדר ב-20:00, אין צופים בתכניות ילדים לאחר שעה זו. עבד מצויין! בכל מקרה לא משאירים אותו לבד מול המסך, למעט בשבת בבוקר או בצהריים (כשאנחנו מנסים להשלים שעות שינה - זה הויתור שלנו, ואנחנו עושים אותו בלב כבד אבל בעיניים קצת פחות טרוטות...) שלישית, אחנו צופים בצוותא וביוזמתנו (=המבוגרים) בתוכניות "למבוגרים" שהתכנים שלהן מעניינים אותו, למשל תוכניות טבע, מסעות בעולם, ו...בישול. אנחנו מתכננים מראש, וכך, אם הוא יודע שבערב נצפה יחד בחיים כהן, למשל, או ב"שף העירום", או ב"רואים עולם", הוא לא מבקש לצפות במשך היום. עוד "כללים": אם פתחנו טלוויזיה, אחרי שהצענו עיסוק אחר, ספר וכו', וגילינו שמדובר בשידור חוזר של תכנית שכבר צפינו בה: מכבים. לא מבזבזים זמן פעמיים על אותה תוכנית. כמו כן, לא צופים ברצף של יותר משתי תוכניות. מקווה שמשהו מכל זה יעזור לכם.
|
תוכן התגובה:
|