|
8/4/2003 14:26
|
ריש
|
מאת:
|
|
בספר אובדן הילדות
|
כותרת:
|
מדובר בדיוק על זה. הזמן שמוקדש לטלויזיה בהכרח אינו מוקדש לדברים אחרים. כיום יש עוד כמה גישות חינוכיות (רמי כץ למשל) שפוסלות על הסף את השימוש בטלויזיה בגיל הרך (קרי עד גיל 6-7 באופן מוחלט מוהחל מגיל 6-7 באופן מבוקר).
אני באופן אישי מתעבת את הזומבים מול המסך. היה לי קל מאוד לוותר על הכבלים (למגינת ליבו של האישלי שדווקא חובב סרטים ברצף אכזרי משולבים בליגת הסקי האירופית למתקדמים). כחלק מהקונספירציה כנגד המסך הקטן (הוא באמת קטן אצלינו ביחס נגיד לשכנים שדרך החלון שלנו ושלהם אפשר לראות באותה איכות גודל כמו בפינת טלויזיה שלנו), החדר ממוקם למעלה, ליד אלוהים, בחלל פתוח ורחוק ממוקד הפעילות בבית. כך שאין סיכוי לתפוס מישהו תוך כדי ארוחת צהריים מדליק את הטלויזיה כרעש רקע, או תוך כדי אירוח רק כדי לבדוק מה התוצאה של משחק הכדורגל בין שפרעם לטייבה. בזמן המשותף שלנו עם גוזו אנחנו לרוב לא מדליקים את הטלויזיה. לעיתים קורה שכן, אבל הוא מצידו לא מגלה ענין כלשהו. גיליתי שהרבה יותר שווה לשחק איתו במעט זמן שיש לנו ביממה. הוידאו אגב לאחרונה נכנס לארון שכן הגוזו החליט שזה מקום משובח לחלקי פאזלים מעץ... וככה נותנו עם ערוץ 1 2 ו 10.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|