בארץ הייתה לנו טלביזיה, רק הקפדנו שכשאנחנו עם שירז, הטלביזיה כבויה. את התוכניות האהובות עלינו ראינו כשהיא ישנה (בשביל זה יש וידאו). אח"כ בן זוגי החליט שאם הוא לא רואה משהו, כנראה שזה לא מספיק חשוב, ואפשר לוותר על זה. כשעברנו לחו"ל לקח לנו זמן להתארגן, וקניית טלביזיה (שאני רציתי, והוא לא) הלכה ונדחתה. כן רכשנו מוניטור קטן משומש בעשרה דולר שבו שירז יכולה לראות מדי פעם קסטת וידאו של בני המשפחה שהקלטנו במיוחד לפני הנסיעה, כדי שתזכור יותר מי הוא מי. האמת, ראינו אותה אולי פעמיים. אנחנו שמונה חודשים בלי טלביזיה. יש לנו הכל במופעי לייב בבית - סטנד אפ קומדי (שירז מספרת בדיחות), סיטקום (סתם קטעים מצחיקים, יש לכל אחד), טלנובלה (שירז בוכה מסיבה זו או אחרת) וכו'. חדשות אפשר להתעדכן באינטרנט, ולפעמים ממש נחמד ל-א להיות מעודכן כל רגע מה קורה. לומר שאין שום רגע שבו מתחשק לי לראות סדרה שפעם אהבתי? אני אשקר. האם הרגעים האלה רבים? ממש לא. אני מאמינה שדוגמה אישית היא הדבר הכי טוב. כיף לי ששירז יודעת להעסיק את עצמה באלף דרכים אחרות, אני מקווה שזה ימשיך ככה. אני לא מבקרת אף אחד, זה מה שמתאים לנו, וכמובן רצוי שכל משפחה תנהג לפי מה שמתאים לה. נשמע, אורלי, שכרגע המצב לא מתאים לכם. בידיכם ההחלטה אם לעשות שינוי דרסטי או מתון. אולי תוכלו לקבוע בתחילת כל שבוע (או באופן כללי) לוח צפייה בטלביזיה, נאמר תכנית (או כמה שאת רוצה) ביום, מחליטים מראש מהי ורק אז דולקת הטלביזיה, ולדעתי חשוב גם שאין 'במקום', כלומר אם העדפנו לשחק, בסדר. מחר אפשר לראות את התכנית האחרת הנבחרת.
|
תוכן התגובה:
|