כשראיתי את הכותרות על זוגיות וקראתי את התכנים על סקס, תהיתי - האמנם זוגיות=סקס??? אני מודה שבאופן כללי הוא יוזם יותר ממני, ואני גם מודה שאני מאוד, מאוד, מאוד עייפה. אבל אני לא יכולה לומר שאני סובלת או שאני "נותנת לו" באל כורחי. בכלל, הפעם הראשונה שלנו אחרי היתה כל כך מדהימה ומופלאה, אחרי 3 שבועות בבית חולים ו-4 שבועות דימום, שנינו חיכינו בקוצר רוח ונהנינו מאוד. אני חושבת שבכל הקשור ליחסים זוגיים זה נורא תלוי בבני הזוג ובזוגיות שלהם כשלעצמה. התוספת החדשה, הלידה, התינוק, ההפיכה למשפחה - איך שלא תקראו לזה, רק מעצימה את מה שקיים ממילא, טוב או רע. בשבילנו מעשה האהבה הוא באמת כזה. לפני ההריון, במהלכו ולאחריו נורא התרגשנו מעוצמת האהבה שלנו ומזה שמהאהבה הזו נוצרה לנו כזו נסיכה מדהימה. לגבי כל הכללים, הדימומים וכו', גם כאן, אני חושבת שזה משהו שקשור לתקשורת של הזוג, שוב, בלי קשר ללידה. אצלנו ברור שכשיש דימום מתאפקים (שנינו, אגב) ואפשר לאהוב בדרכים אחרות. כנ"ל לגבי כאבים, עייפות וכו'. פשוט מדברים על זה. אפילו אני נסחפתי לדבר על סקס ולא על זוגיות. אז משהו על זוגיות. נורא חשוב לנו להיות ביחד, לעשות דברים קטנים, מפתיעים ואוהבים אחד למען השני, להקדיש זמן לשמוע איך היה היום, מה קשה מה טוב וכו'. זו היתה אחת הסיבות שבגללה העברנו את הנסיכה לחדר משלה, שאנחנו לא נפריע לה בדיבורי הלילה שלנו ושהיא לא תפריע לנו. אני מרגישה שהזוגיות שלנו רק התחזקה לאחר הפיכתנו למשפחה. שנינו שותפים מלאים בגידול הנסיכה, ותומכים זה בזו עם כל ההתלבטויות, קשיים, שמחות וכו'. אנחנו המון מדברים על המזל הרב שיש לנו בחיינו ועל האושר הרב. טפו, טפו, טפו. ושנה טובה ומלאת אהבה לכולנו.
|
תוכן התגובה:
|