כבר את רואה שאת לא לבד. אני מקווה שזה מנרמל קצת מהתחושות. מיד כשקראתי אותך, עוד לפני שהזכרת אותי, חשבתי שהמחשבות האלה מוכרות לי. אני כותבת בכוונה מחשבות ולא תחושות, כי לפי מה שאת מתארת מתחושותייך, את לוקחת את זה יותר רחוק ממני. אני איתך במקום שבו המחשבות רצות קדימה, והתסריטים מגיעים הכי רחוק שאפשר (אצלי הם מגיעים עוד יותר רחוק ממה שאת מתארת. ואני לא רוצה להגיד כאן עד לאן..). אבל - אני חושבת שברגע שהמחשבות האלה גם יוצרות את התחושות שתיארת, זה המקום להיפגש עם איש מקצוע, כי אין סיבה שאת תסבלי מזה ואת זה. נורמלי בעיני שיש מחשבות כאלה, ואולי זו דרך להגן על עצמנו מפני הרע ביותר, ע"י התכוננות אליו. אך ברגע שזה גם משפיע עלינו כפי שתיארת - זה כבר כבד מדי בעיני לאמא או אבא לסחוב על גבה/ו. רבות הומלץ על להעזר בשרות הפסיכולוגי הניתן כמעט חינם ע"י הקופות. בבקשה תבקשי פה המלצות, ותלכי למישהו טוב. ורצוי הורה בעצמו, לדעתי. אני הגעתי לעשות עבודה כזו, מתוך מקום אחר (של תחושת החובה שלי כמטפלת באחרים להיות מטופלת בעצמי), אבל כמובן שנגענו גם במחשבות לגבי שיר. שאגב - עבר את הניתוח בשלום. תודה על ההתעניינות. היו כמובן קטעים קשים, במובן שהעלת כאן, כמו הרגע של ההרדמה עצמה. ורק לאחר שיצא המרדים ואמר שהכל בסדר ושהוא כבר בהתאוששות - נרגענו. אני מקווה לשמוע ממך שמצאת לך מטפל טוב, ושתעדכני אותנו בהמשך על התמודדות פשוטה יותר עם המחשבות הללו. ולגבי רסקיו - מהמעט שאני יודעת, מותר לקחת אותו באופן רציף רק לחודש. עדיף, אם זה כיוון בעינייך, להתאים לך תמצית אישית אצל מטפל. אבל אני לא היית לוקחת את זה במקום טיפול רגשי. שיהיה לכל משפחתכם רק בטוב. יסמין
|
תוכן התגובה:
|