מה קורה איתך אחותי. עכשיו גם אני בוכה איתכן. אני יודעת על החלומות, אבל אני חשבתי שזה עבר. גם לי היו סיוטים וחרדות בתקופה של יערולי בביה"ח. חוסר האונים הזה. לרצות לעזור ולדעת שאין מה לעשות. רציתי רק ליסוע לבי"ח להיות איתכם אבל הייתי עם תינוק בן 3 שבועות ולאחר קיסרי בבית. אני רק זוכרת שהתקשרתי כל 2 דקות בערך כי הייתי צריכה לשמוע שהכל בסדר. אבל לאף אחד לא היתה תשובה, מה היה ומה יהיה. היום לכולנו ברור שיהיה רק טוב. וכבר אמרת שטוב שקרה מה שקרה, כי אם לא היה קורה, אז היה משהו יותר גרוע בגלל הרמדיה הצמחית. צריך להאחז בזה ולהמשיך הלאה. ובנושא הלבד: בואי נעבור לפעמיים בשבוע... נ.ב. ביום של הנסיך הקטן- חרפו אצלי כמעט כל הלילה. זה נראה לי פתרון אידיאלי לימים של עייפות. ומילה לנעמי-רק חלומות טובים, טוב? (חלומות פז).
|
תוכן התגובה:
|