גם לי זה קרה, אבל באמת, אני לא יודעת אם עקבת אחרי הסיפור שלנו אבל, התינוקת השלישית שלי, ממש איבדה את ההכרה ועשתה דום נשימה אצלי בידיים כתוצאה מאלרגיה.
היום אנחנו 7 חודשים אחרי, ואני יכולה לומר שהסיוטים כמעט ופסקו.
בהתחלה מיד אחרי המקרה, הכל היה מאוד טכני: להניק, לטפל בעוד 2 פעוטות, להודות לרופאים, לשלוח פרחים, לספר לכל מי ששאל וכו' ,ורק אחרי איזה חודש שהחיים חוזרים לאט לאט למסלול, אז זה הגיע, חלומות נוראיים, לפעמים חשבתי שזה לא חלום, ממש ראיתי את ההלויה שלה ,שאנחנו קוברים אותה בקיבוץ ואיזה שיר אני בוחרת להשמיע ברקע וראיתי אותי קוראת לה מכתב, בעצם לא ראיתי אותי- ממש קראתי לה מכתב, וזכרתי מילה במילה מה כתבתי, זה היה מוחשי, אמיתי, ראיתי אותי יושבת במיטה וכל החברים והמשפחה באים לנחם אותי בשבעה, ואת שתי הגדולות מסתובבות בבית בלי לדבר מההלם ואז הייתי מתעוררת שטופת דמעות וגיליתי שזה חלום ויערה חיה ונושמת לידי במיטה.
זאת היתה תקופה מטורפת, ובמיוחד זה קרה לפני חיסונים שחיסננו בבי"ח או לפני נסיונות האכלה בבי"ח,או מתן אנטיביוטיקה לראשונה, אני מבינה שאלו חרדות נורמליות אחרי מקרה שכזה, חרדות לשלומה, והיו תקופות שלא האמנתי שנגיע איתה לגיל שנה, טוב... עוד לא הגענו, אבל אני בטוחה היום שכן נגיע והיא תבריא ותחלים וגם אני.
כמו שכתבתי, אין לי כבר סיוטים, ויערה כבר עברה לישון במיטה משלה עם הבנות בחדר, אני כבר לא מפחדת כ"כ מבי"ח ו...פשוט הזמן עושה את שלו.
מה שכן, אני (בטיפשותי) כן שיתפתי את בעלי ותגובתו היתה ביטול מוחלט והערה חסרת סבלנות שנשמעה כך: נו באמת, מה קורה לך, את מגזימה לגמרי היא תהיה בסדר, תצאי מזה. טוב, אז מה יכולתי לצפות? לאיזה חיבוק? להרגעה? תראי נעבור את זה יחד, אני מבין למה את חרדה כל כך????נראה לי??? הוא לא היה לידי שזה קרה, אז אני מניחה שאין לו את התמונות בראש, הוא הגיע אחרי שייצבו אותה בטיפול נמרץ והיא כבר היתה לי על הידיים, למזלו.
בקיצור חביבתי, המליצו לך על תרופות, אני יצאתי מהחלומות לבד איכשהו, למרות שבאיזשהו שלב חשבתי שאני צריכה עזרה, אבל בסוף לא.
אולי זה יעזור לך, אבל הזמן יעשה את שלו ואני מקווה שרק תיהיו בריאים בלי פרכוסים ובלי בייביסנסים מצפצפים ותחיו עד 120 שנים כמונו.
|
תוכן התגובה:
|
