אוף, זה מצב כל כך קשה. קשה גם לענות מבלי להכיר אותה. את אומרת שאתן מדברות על זה- או לפחות דיברתן- אני חושבת שפה המפתח להכל, ואם את זה את עושה מידי פעם (ברגישות רבה ללא ספק), אז אין לך עוד הרבה מה לעשות. היא הדודה של ילדייך, ואני בטוחה שהיא שמחה לשמוע על ההברקות של המחוננים. בטוחה. קשה? כן. אבל גם משמח. בטח דיברתן גם על זה. אני הייתי נמנעת משיחות קקיפיפי, שממילא לא ממש מעניינות מי שאין לה ילדים, אולם ממשיכה בדיווחים על הקטנים, שכן המנעות גם היא מורגשת ביותר, ולא מקלה. יש לי תחושה שאת לא שוכחת להיות שם בשבילה. תומכת, מחבקת. האם היא יודעת כמה את מקווה בשבילה? אין פתרונות אינסטנט. זה קשה, ומוצא של ממש אני לא מצליחה למצוא עבורך. רק להיות שם בשבילה, להיות מודעת ולהיות רגישה. את כל אלה את כבר עושה. אהבה כמו של אחיות, אני מדמיינת שלא יכולה להעלם או להיפגע, גם אם יש תקופות קשות. אוף, בעצם לא אמרתי כלום, נכון? מחכה לשמוע את האחרות. בהצלחה- לה, ולשתיכן. תמי.
|
תוכן התגובה:
|