|
27/2/2004 11:20
|
ורד
|
מאת:
|
|
ועוד הערה קצרה
|
כותרת:
|
אני תמיד מרגישה שעדיף לשים את הכל על השולחן. בתור מישהי עם ניסיון רב כרווקה נטולת חבר, עם שתי חברות צמודות מאוד מלוות בחברים שהפכו לבעלים, תמיד עצבן אותי כשהרגשתי שהן חושבות שזה קשה לי אבל לא מדברות על זה. זה היה מין פיל כזה במרכז החיים שהן חששו להתקרב אליו.
אני זוכרת פעם כשיצאנו חמישתנו (הן, בני זוגן ואני) למסעדה, והיה שם מין בלבול אידיוטי כזה סביב איפה אני אמורה לשבת, כי אתן יודעות, קלקלתי את השורה בבדידותי המזהרת. זה היה מגוחך בעיני וחסר רגישות לפחות כמו השיחה שהתפתחה בהמשך הערב: מה עדיף, להתקלח ביחד או לחוד.
יום אחר-כך פשוט אמרתי להן שזה היה מרגיז.
רווקות או בעיות פיריון הן בעיקר "נכויות" חברתיות. אם תהיי פתוחה אתה ותתני גם לה הזדמנות לפרוק, אין סיבה שלא תוכלו להמשיך להיות קרובות.
רק לא להתחפר בנימוס בורגני מהזן ש"לא מדברים עליו". לדעתי, זה הכי גרוע.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|