|
12/5/2004 12:23
|
לא פסיכולוגית
|
מאת:
|
|
אפרת, את טועה ומטעה, לא חראם???
|
כותרת:
|
קיבעון אורלי זה קודם כל מושג מתחום הפסיכואנליזה של פרויד, וזה לא תחום שמקובל על כולם כיום, על שפע מונחיו, מושגיו והתיאוריות שלו. שנית, קיבעון באחד משלבי ההתפתחות נובע מאי הצלחה לפתור את הקונפליקט שבשלב הרלוונטי. השלב האוראלי לפי פרויד הוא מגיל 0 עד שנה וחצי, ובמהלכו הוא מגלה את העולם וניזון ממנו, תרתי משמע, דרך הפה. מנסיון רב שנים כמיניקה, מאוד קשה "לדחוף לתינוק ציצי" (ניסוח שלך). תינוקות הם יצורים אינטיליגנטיים, ומגיל די צעיר יודעים לדחות את השד כשאינם חפצים בו, למזון או לניחומים. תינוק שבאופן מופגן בא להתנחם על השד - למה למנוע זאת ממנו? האם זה לא שווה לסירוב לקחת אותו על הידיים? או לתגובה מיידית לבכי שלו בלילה? אני מציעה לכולנו לשמוע בעצת ד"ר ליבוביץ' ולהישמע יותר לאינסטינקטים שלנו ופחות לתיאוריות שנועדו למכור ספרים ולהאדיר שם כותביהם. http://psychology.about.com/library/weekly/aa111500a.htm
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|