אני ילדתי בלידה טבעית. ההחלטה שלי על כך נבעה מהאופי שלי, מהאמונות והרצונות שלי, ומהפחדים שלי מהרופאים והמכשירים שלהם, והיא התאפשרה לי כי למזלי הכל היה תקין והלך בסדר. לפני הלידה ממש כעסתי כשדיברו איתי על כך שלידה היא "חוויה מעצימה", כי הרגשתי שכך מתעלמים מהפחד, מהכאב שיש בלידה, מהגופניות - הפיזיות והופכים אותה למשהו רוחני- "שנטי - בנטי". ואני מאד פוחדת מכאב, ואני בכלל פחדנית וכל הפן הפיזי (דם, וכו') די קשה לי.רציתי שיתנו כבוד לרגשות האלה ולא ידברו איתי על ה"רוחניות".
אני חושבת שהיום כל התחום של הלידה הפך להיות תעשייה שלמה - לטוב ולרע. הצדדים הטובים הם כמובן המודעות, הנגישות לשרותים השונים, קורסי הכנה, דולות, פורומים כמו זה, וכו' אבל יש גם מחיר מסוים. נדמה לי שלפעמים אנחנו הנשים מרגישות שאנחנו חייבות ללדת בצורה מסוימת ושבוחנים ושופטים אותנו על פי הדרך שבה ילדנו, מצפים מאיתנו ללדת באופן מסוים... כמה חבל! לפעמים מרוב המולה סביב הלידה נשכח הדבר החשוב ביותר בעיני - בסוף הלידה יש תינוק, ולא משנה איך ילדת הכי חשוב שאת והתינוק תהיו בריאים. הרי בסופו של דבר לידה היא רק התחלת הדרך ואין בעיני שום קשר בין איך ילדת לאיזו אמא תהיה. כל אשה יכולה לרצות ללדת בדרך מסוימת - זו זכותה. עם אפידורל, בלי, כל מה שלא מסכן אותך ואת התינוק - בסדר גמור בעיני. הבחירה הזאת היא כמו כל שאר הבחירות שאנחנו עושות בחיים וכל אחת בוחרת את מה שמתאים לאופי שלה, לאמונות שלה, לרצונות ויכולות שלה. לפעמים זה מסתדר, ולפעמים למרות שרצינו - זה לא מתאפשר. והכל בסדר גמור.
בסוף כל לידה יש תטינוק והוא מטרת הלידה
|
תוכן התגובה:
|