עזבתי אתכן וכל הערב חשבתי, אז למה באמת הלידה יכולה להיות מעצימה. ברור לנו שכואב, וקשה, ואיך שלא מתמודדים עם הקשיים - אפידורל, ואקום ואפילו קיסרי, יש לה משמעות לחיינו.
ואז באה נירית שפירא וכתבה דברים מופלאים, שהתחברתי אליהם מאד:
'הלידה היא תהליך מורכב, נפשי וגופני, שמעורבים בו אירועי העבר שלך, חייך הנוכחיים, שותפותך עם בן זוגך, אמונותייך, יחסך לגופך. מעורבים בו גם גורמים סביבתיים, כמו בית החולים, אנשי הצוות ומלוויך. ומעורב בו האדם שעומד להיות חשוב מכל בחייך – עוברך, ילדך לעתיד. מכיוון שכל כך הרבה גורמים חוברים ללידה שלך – חשוב מאד לדעת שגם אם הכנת את עצמך כמיטב יכולתך – הכל יכול לקרות, ויש חשיבות ענקית לדרך שבה תקבלי את הדברים הבאים אלייך, ותתמודדי איתם.'
אז התמודדתי. עשיתי כמיטב יכולתי, ויכולתי לה, ללידה. למרות כל אירועי העבר, ומורכבות חיי הנוכחיים, בעקבות יחסי לגופי ואמונותיי אשר השתנו במשך תשעה חודשים ארוכים, בזכות המלווים הנפלאים שבחרתי לי. בזכות שהתכוננתי, ולא פחות מזה, בזכות שקיבלתי. בלי קשר למה שקרה בסופו של דבר בלידה.
ואחר כך נזכרתי, שאמנם 'מעצימה' לא כתבתי, אבל בהחלט תיארתי את הלידה שלי כ'עוצמתית'. היא היתה כל כך חזקה, כל כך מפתיעה, כל כך לא צפויה (כן כן, למרות כל ההכנות) ובכל זאת, אני יכולתי לה.
אכן, היא היתה מעצימה. נועה
|
תוכן התגובה:
|