אצלינו בבית יש טלויזיה אין כבלים/לוין.
יש וידאו יש קלטות (סגורות בארון רחוק מספיק כדי שלא יהיה בינן לבין הוידאו מכנה משותף)
הילד (3) מעולם לא צפה באופן מכוון בתוכניות או קלטות 'לילדים' זמן הצפיית רקע (כשאחד מאיתנו רואה משהו) מוגבל מאוד (לרוב אנחנו מגיעים לטלויזיה אחרי שהילד הולך לישון, אם בכלל).
אצל חברים לרוב הם משחקים בכל מיני משחקים (קופסא, סוציודרמטי), לעיתים הטלויזיה תפעל ברקע או לפרק זמן מסויים, אך מנסיוני אין הוא מגלה ענין בקופסא הזו. הוא מחפש ענין אחר.
המחשב אצלינו הוא מחוץ לתחום. מעולם לא חשבתי לחבר את קומפי ומיטב אתגרי הטכנולוגיה, המקסימום שהילד רואה זה סרטוני דוא"ל משעשעים (באורך של עד דקה) וזה קורה רק אם במקרה מישהו יושב ליד המחשב, עוד דבר שנחמד לו זה להביט על השומר מסך שמלא בתמונות שלו מלידתו ועד היום, וגם זה קורה לעיתים נדירות.
אצלינו מרגע שהוא חוזר הביתה אין רגע פנאי, אם מזג האוויר מאפשר אנחנו יוצאים לגן המשחקים או לטיול באיזור. אם המזג איום ורטוב אנחנו נמצא משהו אחר בתחומי הבית (פעילות מוטורית - טרמפולינה, סקוטר, קב-כוס, מנהרה, אוהל כדורים, כדורים שונים, חמרי יצירה - בצק, עפרונות צבעוניים, גירים שונים, פלסטלינה, הכנת עוגיות משחקי קופסא - חמישה בלונים, אדון חשבון, לוטו לסוגיו, זכרון, מה במשבצת, פאזלים. סתם האזנה לדיסק או נגינה בכלי הנגינה שיש ברשותו, דפדוף בספר ו'סיפור עצמי' או הקראה על ידי. עזרה בפעילות שאני עושה - ארגון הבית, פינוי כביסה, הכנת דייסה)
באופן אישי אני רואה את הטלויזיה כבייביסיטר זול זמין ונוח. אני לא בטוחה שאני רוצה להשאיר את הילד שלי בזרועותיו של שכזה, אני חושבת שבזמן שיש לנו יחד (שהוא אינו ישן או בהתארגנות כזו או אחרת) אנחנו צריכים להיות איתו, או לפחות פנויים לשחרר מהידיים את כל עיסוקינו כדי להיות שם עבורו, כשהוא זקוק לנו.
תראי, היום בגילו 'המופלג' בלי עזרתן של הקלטות מפתחות המוח למינהן הילד בסדר (טפו*3). התחום היחידי שבעיני הוא חסר בו הוא הגרפומוטורי. הילד פשוט לא אוהב לצייר.
אני באופן אישי סולדת ממראה הזומבים מול המסך. מבוגרים כילדים. אני כשאני 'רואה' טלויזיה, תמיד זה במקביל למשהו חיוני יותר (נהדר אגב להעברת ערב גיהוץ, גלגול גרביים, מיון ניירת, ארגון אלבומי תמונות). אני כמעט ולא מוצאת את עצמי מרותקת למסך. מיקומה של הטלויזיה בבית שלנו מנותק (מתוך בחירה ותכנון) מעיקר הפעילות, אי שם במעלה המדרגות רחוק מהמטבח ומהחדרים. יש רק טלויזיה אחת עם מסך לא גדול ולא שטוח ללא כבלים או לוין. גם במחשב אין כרטיס טלויזיה, מבחירה, מי שרוצה שיעלה למעלה לטלויזיה.
אין לי ספק שיגיע היום בו אאלץ לחשוף את גוזלי למסך המרצד (הגדול יותר וקטן במעט) וזאת משני טעמים - האחד שלא יחפש את מה שאין בבית אצל האחרים והשני כדי למנוע ממנו תחושת בידול ושונות.
אני בטוחה שכשיבואו חברים אליו, כשתועלה האופציה של טלויזיה ומחשב אציע אופציה נגדית (שתעלה לי לעיתים בהרבה שיחות ייעוץ על איך מה למה וכמה) של הכנת עוגיות, משחק קופסא נחמד, הכנת מסלול מכשולים בבית, או בניית אוהלים בחדר של הגמד והגשת ארוחת ערב וירטואלית למשתתפים. נכון זה דורש יותר מאמץ, אבל בעיני זו הדרך הנכונה לי.
לנתק מהטלויזיה מאוד קשה, להתחיל בגיל מאוחר יותר ובאופן מבוקר יותר נראה לי כיום הרע במיעוטו.
אגב יש אנשים שממש לא האמינו למשמע אוזניהם והחליטו לבדוק אם אני מגובשת מספיק בעמדותי וכך זכיתי בקלטת של בייבי מוצרט ללא פתק החלפה. את הקלטת השארתי לאמא שלי, שתמסור למישהו שאני לא מכירה, כי לאף אחד ממכרי לא הייתי נותנת מתנה כזו מרצון, גם אם הוא חושק בה.
|
תוכן התגובה:
|
