חולה מתה.
אבל בכל אופן, גם אני מאמינה שרצוי להגביל את שעות הצפיה בטלויזיה. מה שכן, אני בהחלט חושבת (כי אני מזהה את זה גם על עצמי) שיש יתרונות למכשיר הזה, וכמו כל דבר אחר, במינונים הנכונים (ותחת ההגבלות המתאימות, כמובן) הוא עונה על צרכים שזקוקים למענה כמו כל צרכים אחרים אצלינו. ואני מדברת על הצורך to chill out (סליחה... בהעדר ביטוי עברי מוצלח יותר), אבל פשוט לנוח, לנקות את הראש (או! זה הביטוי...) ולא לעשות כלום. לקחת פסק זמן קטן מהחיים. אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך את זה, גם הילדים שלנו, בעיקר עם החיים הסוערים והעמוסים שהם חיים (לצערי הרב. אם את זה היה אפשר לשנות - הייתי). אם יש או אין ערך מוסף לתכנית שרואים - זה כבר לא כ"כ משנה בעיני, כל עוד התכנים מהנים (בשבילי - תכניות בישול, למשל, בשביל הקטנה שלי הקיק הנוכחי הוא תכניות על צורות וצבעים...) מה שכן - אני בהחלט מגבילה גם אותה וגם את עצמי בשעות הצפיה (נו, טוב... לא שיש לי ממש זמן לראות טלויזיה, אז זו לא חוכמה).
מה שכן - כלל ברזל אצלינו בבית הוא שהטלויזיה לא נשארת פתוחה סתם ככה, כ"רעש רקע". אין דבר שמשגע אותי יותר מזה. בשביל מה? אתם רוצים לראות תכנית? תראו. אתם רוצים לשמוע משהו ברקע? שימו מוסיקה טובה. אבל תמיד מאד מפריע לי שאני מגיעה לחברים והטלויזיה כל הזמן פועלת ברקע. יש בזה משהו נורא מנתק ומפריע. בטח לסיטואציה חברתית ותקשורתית.
וכרגיל, אפילו כשאני חולה מתה, אני לא סותמת את הפה, אבל רציתי להתיחס לנקודה נוספת שענת העלתה -גיבורי המסך העכשויים. מיותר לציין (אני מניחה), אבל אני פשוט מזועזעת מהם! אני לא מפסיקה לחשוב כל הזמן על גיבורי התרבות המדהימים שאנחנו גדלנו עליהם, ומזדעזעת רק מהמחשבה על מי שהילדים שלנו היום תופסים כמודל לחיקוי... אז אולי זה פער הדורות. אבל גם אם זה זה - אני מאד לא אוהבת את זה... איפה הנאיביות של טלפלא, קישקשתא, ריץ' רץ', קרוסלה, הצריף של תמרי, שכונת חיים, רגע עם דודלי, הכבש השישה עשר? איפה הילדות? מחריד אותי לחשוב שעוד כמה שנים הבת שלי תראה תכניות כמו אקזיט (וכשהיא תגיע לגיל אולי יהיה אפילו יותר גרוע, לא שאני יכולה לדמיין את זה...) מה אתן חושבות על גיבורי המסך של היום? האם סתם קפץ עלי פער הדורות לפתע פתאום??? ואיך באמת אפשר לברוח מזה, כשזה מה שכל הילדים שלנו גדלים עליו???
|
תוכן התגובה:
|
