אפרופו התמימות של פעם והדברים עליהם גדלנו. רדיו! אני לא יודעת מי מכן זוכרת או היתה שותפה גם לעניין הזה, אבל אני, כל יום כשהייתי חוזרת מהגן ומבית הספר הייתי (אחרי ארוחת צהריים, אני ממש זוכרת את זה) מדליקה רדיו ומאזינה לתכנית לילדים שהיתה אז (בהתחלה לאם ולילד, אח"כ לבת ולבן ולמי שמתעניין, חתול בשק - לגדולים יותר). אז - הרדיו סיפק אצלי את הצורך הזה ב"ניקוי ראש", שהוא באמת כל כך חיוני בעיני. יש ברדיו משהו קסום באמת, משהו שמאפשר לדמיון לפעול באופן חופשי יותר (קצת יותר דומה ללקרוא ספר, בלי ה"מאמץ" שכרוך בכך). חבל שאין יותר דברים כאלה היום (או אולי יש ואני לא יודעת?)
|
תוכן התגובה:
|