פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

14/4/2005 12:47 שין מאת: נקודת מבט מעט שונה כותרת: קודם כל, מחזקת את ידייך, נשמע שלמרות כל הקשיים והמורכבות ולמרות כל אי הנוחות שנגרמת לך את מאד מנסה לתת תמיכה לבעלך בנושא הזה שכנראה ששבילו הוא ממש קריטי. אני יכולה להתחבר לרצון של בעלך, גם אני ניגנתי פסנתר המון שנים והמון שנים עברו מאז שהפסקתי. אני כבר שנה מנסה לחזור לזה וכמהה לזה, ומקווה שבסוף זה יקרה. אמנם כתחביב אבל זה לא משנה. זה משהו שעושים לנפש, ונראה לי שזה מה שחסר לגלעד. ונראה גם שמה שאולי חסר לו זו ההכרה בצורך הכל כך עמוק שלו לבטא עצמו מבחינה אמנותית, בניצוח/ נגינה. מתגובת הפסיכולוגית נראה שגם היא לא מאד מעודדת אותו ללכת בכיוון הזה או לפחות למצוא את הדרך לבטא, להוציא, לעשות לנפש שלו מה שהנגינה עושה לו. היחיד שכן מבין אותו זה אותו משה. וכנראה זו הסיבה שבעלך כ"כ כמה אליו וקורא לו "האב הרוחני שלי". תחשבי על זה בכיוון ההפוך, על עצמך - אם היה דבר ייחודי שהיית מאמינה שאת עושה טוב, והיה רק אדם אחד בעולם שמעריך את זה, והשאר היו אדישים למדי או נגד - אחרי מי היית הולכת? הרי זה כמו קסם. אני חושבת, שדבר ראשון אסור בשום אופן להתעלם מהרצון הזה של בעלך. רק צריך למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שתתאים לאורך חיים שלכם. צריך לדעתי לברר מה בדיוק עומד מאחורי הצורך הזה - אולי אפשר למצוא דרך לתת לנגינה חלק משגרת החיים מבלי שתפגע בהם - הופעות קטנות, מתן שיעורים (אני פשוט מניחה שיש לכם פסנתר בבית אבל אולי אני טועה) - לאו דווקא בימה גדולה ונוצצת אבל מי יודע, אולי גם זה יבוא עם הזמן. ומצדך לתת לו את ההרגשה שאת מבינה כמה זה חשוב לו, ושאת מעריכה את הנגינה שלו. ותעדכני אותנו איך מתפתח. מקווה שעזרתי. תוכן התגובה: תגובות נוספות 14/4/2005  12:19 את מתארת מצב לא פשוט - אלה 14/4/2005  12:21 מיכל - דניאלה 14/4/2005  12:26 וואו , מורכב.. - נוני 14/4/2005  12:50 צריך לעשות ויתורים - דליה 14/4/2005  12:56 לאחותי היתה בעיה דומה עם האקס שלה - אני 14/4/2005  13:16 עונה לך בתור בת של כנר ראשי בתיזמורת,אמא שהיא מנמחת על תיזמורת ואחות כנרת מחוננת.... - מרינה של נועה 14/4/2005  13:36 מיכל (ארוך..) - אמאשלטל 14/4/2005  13:38 קשים הם חיי האמן (וגם של אשתו...) - Tamara 14/4/2005  14:58 Dear Michal, - מרית* 14/4/2005  15:06 מיכל יקרה, - שרון-ש 14/4/2005  15:21 מיכל - שירלי2 14/4/2005  16:37 מה יש לנו בחיים אם לא החלומות שלנו, ואיך ללא החלומות שלנו נתרומם מעל סחי הבינוניות... - roniti 14/4/2005  16:59 מיכלי. - מאמו 14/4/2005  17:35 מאוד מאוד מסכימה עם roniti - עינת מ 14/4/2005  17:40 סליחה, לא קראתי את מאמו לפני שכתבתי, חזרתי קצת על דבריה... - עינת מ 14/4/2005  21:37 וואו יש המון מה לומר - סופר ארוך - תמרה 14/4/2005  22:01 מיכלוש - רונה 14/4/2005  22:04 מצה לו פריירית שתממן את השטויות שלו - לי 14/4/2005  23:22 לי. - מאמו 14/4/2005  23:30 ואו... איזה תשובות חכמות! אני יושבת וקוראת - - מיכל של איל 15/4/2005  00:20 רק שכחתי להגיד תודה... זה היה לי כ"כ מובן מאליו - מיכל של איל

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש