מיכל יקירה, אני מבינה אותך מאוד, ואפילו אפשר לומר שהסיטואציה שלנו בחיים היא קצת דומה..אבל שונה בהתייחסות את מחפשת את הביטחון הכלכלי, את היציבות, את ה"דירה" כמו שאמרת, זה חזק ממך כעת ואני בטוחה שמועצם בגלל ההריון, הקינון וכו', וזה טוב ויפה, ולגיטמי והכול,
אבל מה עם גלעד?
הוא כל כך כמהה לדבר הזה, אם יוותר ירגיש החמצה ופספוס כל החיים, לדעתי למען אושרו שישפיע גם על אושרכם כזוג וכמשפחה - את חייבת לאפשר לו! אולי הוא באמת לא מספיק מוכשר, אבל נראה לי שעבורו (והאמת, גם עבורי) לשמוע את זה ממך, אהובתו, זה הכי נורא בעולם! לא יודעת, אולי אני רומנטית חסרת תקנה אבל בעיניי לפחות האיש שלי הכי מוכשר, הכי מוצלח, הכי מקורי..אפילו שכנראה שלא כולם חושבים כמוני, אפילו שהוא לא באמת עובד במקצוע שלו, אפילו ואפילו. מפריע לי הקרקוע שלך למציאות - למרות שהיטב אני יודעת שמישהו חייב להיצמד לקרקע, וזה לא בדיוק התפקיד הכי סקסי ונעים. והוא נפל בחלקך.
בקשר ל-משה - הוא לא הבעיה פה בעיניי וחבל שתסיטי את הכל לכיוונו, הרי גלעד הוא לא מריונטה שעושה מה שאומרים לו. זה נשמע כמו להאשים את הפילגש בבגידה של בני הזוג. אז את משה - עזבי!
מה הייתי עושה במקומך? קודם כל ביני לבין עצמי מתחילה לשקם את האמונה שלי בגלעד, ואחרי שזה מתבסס אצלך בלב הייתי מבטאת את זה כלפיו ותומכת בו. שנית - הייתי, כמו שהציעה דניאלה, מציעה לתת לעניין תקופת ניסיון ולתחום אותה בזמן. אין ברירה, תצטרכי לבלוע את זה. למענו, למענך.
זו דעתי, אני אחשוב על זה עוד
אני מודעת לזה שהתשובה שלי עשויה להרגיז אותך, ובכל זאת.
תחשבי על זה
חיבוק רונית
|
תוכן התגובה:
|