|
14/4/2005 21:37
|
תמרה
|
מאת:
|
|
וואו יש המון מה לומר - סופר ארוך
|
כותרת:
|
אבל כרגיל צריך לרדת לקרקע:)... ולהסתפק בראשי פרקים כדי לעמוד בעוד מטלות:
קראתי כמעט את כל מה שקומותי כתבו והכל נכון. ולכן אולי זה יצא שאני חוזרת על הדברים רק אולי במילים אחרות.
אילו גלעד היה רווק. היה חי חיים עם מינ' אילוצים ויכול היה להיות חופשי ללכת בעקבות כל דבר פנימי. עתה מתברר שאכן יש לו עניין פנימי. הסיפור עם המוסיקה. בעיני שאין לי שום כישור מוסיקאלי ייחודי, מי שיש לו פנטזיה להיות מנצח זה לא דבר שהולך ברגל. זה ענק. ומי שיש לו חלום כזה. אחת מ-2 או שיש דבר פנימי מאד חזק שם שיש לו עתיד או.. שיש דבר פנימי מאד חזק שם שבהינתן מגבלות של כישורים אין לו עתיד ויש אבל נוראי שצריך לעבור עקב כך. אם תגרמי לגלעד להגיע לאבל הזה בגלל שיקולים משפחתיים את תפסידי אותו. אולי לא תראי את זה בטווח הקצר אבל יום יבוא וזה יחזור אלייך כל כך חזק בפרצוף. שכן עם כל הכבוד למחוייבויות משפחתיו וכו' וכו', אדם לא יכול לחיות את חייו עם מוות של משהוא מבתוכו שנכפה עליו מבחוץ בלי שהרגיש שמיצה את הסיכוי והשלים עם אי היכולת. ההבדל היחיד בין גלעד כרווק שיכול היה ללכת אחרי כל חלום לבין גלעד איש המשפחה הוא שעל מנת שיוכל לבדוק עם עצמו (ולא איתך....) עד הסוף את העניין הזה זה שהוא צריך ביחד איתך לבנות מערך תמיכה מתאים כדי שאת תוכלי לתפקד. כמה נטל את מוכנה לקחת על עצמך לצורך כך זה עניין שלך. אבל העניין שלך תלוי בעד כמה את תפנימי ותשלימי אבל באמת מהבטן ולא בלדקלם, את הזכות הצורך והרצון שלו ללכת עם העניין הזה. תשלימי אפילו אם את מאמינה שהוא לא הולך להצליח אבל הוא צריך לבדוק בכל זאת או שתשלימי כי את תחשבי שאי אפשר לדעת וצריך לתת לזה סיכוי, זה כבר עניין שלך איך תשלימי. אני מציעה לך לנסות להשלים. כי את אוהבת אותו ואהבה זה חופש. כמובן שזה לא אומר שאת צריכה להתמוטט. צריך לשבת ולבנות מבנה מתאים שיהיה לך לתמיכה. והכי חשוב ומהר לצאת מהמקום של הקורבן המסכן והאומלל. בנימה קצת אישית - אני גם חיה עם אומן. לא מנצח על תזמורת של כלי נגינה אבל מנצח על צוות טכני אומנותי אחר. לא תמיד היתה עבודה בשוק והיות תקופות מאד קשות. עכשיו סיים פרוייקט ארוך מאד שמשמעותו היתה שחודש וחצי הכל היה על ראשי. (כולל חיפוש גנים מעיק:) ) והיום התבשרתי שהוא נוסע בעוד שבועיים ל- 10 ימים לחו"ל...... שוב הכל יהיה על ראשי. הוא אפילו לא טורח לשאול איך אני אתארגן. הוא יודע שאני אתארגן. ובאמת אני אתארגן. וכן אחרי שיחזור אחשוב שמגיע לי "פיצוי" כי נשאתי בנטל הכבד לבד תקופה וזה שוחק. אבל הוא זקוק לזה. הוא אוהב מאד את העבודה שלו ואם כדי לחיות איתי יצטרך להיות קצוץ כנפיים אז מה יהיה לי: גבר מת מהלך. ואחרי כל זה- אכן יש את האוצפיה של זו שאחותה היתה עם גבר כזה לשעבר - לומר זה לא מתאים לי וללכת. אבל את הרי ממש לא שם. ועוד דבר אחרון אם יום אחד יגיע למקום שהשלים שהוא לא מתאים לנצח באמת ייתכן שיהיה לו משבר ואבל על התקווה וכישלונה. אבל כמו שאמררה אמא של טל - אם יש לו כמיהה למוסיקה ונטיה למוסיקה - וברור שיש לו כי אחרת כל הדיון הזה לא היה על הפרק - אולי הוא לא כשיר להיות מנצח אבל כישיר למשהוא אחר למוסיקה. אני למשל מכירה בחור צעיר שקיווה להיות מנצח אבל כיום יש לו אולפן הקלטות וזה עובד עבורו. טוב כאמור יש עוד מלא מה לומר אבל קודם תעכלי את כל מה שאמרו לך פה:) וממש מעריכה את זה שלא כתבת בעילום שם. תמרה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
