|
14/4/2005 13:38
|
Tamara
|
מאת:
|
|
קשים הם חיי האמן (וגם של אשתו...)
|
כותרת:
|
מיכל יקרה,
קיבלת כאן תשובות חכמות מהצד של המוסיקה. רוצה להוסיף שקשה מאד להכנס לנעליו של מוסיקאי. בעבר יצא לי להכיר המון מוסיקאים במסגרת העבודה וזה עולם עם חוקים אחרים. יש כל כך הרבה שמוכשרים ורוצים להצליח באמת וההצלחה נקבעת על פי כל מיני גורמים, לא תמיד רק הכשרון מספיק. בכל אופן זה משהו די טוטאלי ואדם שהוא מוסיקאי בנשמתו, לא כל כך יכול לעסוק בתחומים אחרים (יש כמובן יוצאי דופן עם יותר רגליים על הקרקע שכן זונחים בסוף את המוסיקה או מוצאים עיסוק בתחום משיק שהוא מעין פשרה). יש גם תמיד את החלום הזה שיבוא יום אחד מישהו ויגלה את הכשרון שלך(ואגב בתחום הניצוח יש כאלה שמתחילים בגיל מאוחר יחסית, זה לא כמו פסנתר או כלי מיתר למשל). ולגבי החבר משה יכול להיות שהוא מזהה בבעלך פוטנציאל שאף אחד אחר לא השכיל לראות עד היום ולדעתו זה באמת רק עניין של אימונים (אגב יש כאלה שבשעת אודישן לא מצליחים לבטא את מירב היכולות שלהם בגלל ההתרגשות) ויכול להיות שהאחרים צודקים שגלעד אינו מוכשר לקריירת מנצח והוא סתם משלה את בעלך. נסי לתפוס איתו שיחה, לראות על סמך מה באמת הוא קובע את זה (סביר להניח שהוא שמע הרבה מוסיקאים אחרים כך שיש לו קנה מידה כלשהו).
אינני יודעת מאיזה תחום את באה, אבל לא תמיד קל להבין את הדחף הזה להצליח, למרות שאין קבלות בשטח. להרבה מוסיקאים שפגשתי היו בני זוג מאותו תחום...
נסי גם לחשוב על גלעד, אני בטוחה שהוא עושה מספיק ויתורים למען המשפחה, ובקרוב זה יהיה הרבה יותר קשה. בטח גם לא קל לו שאת לא ממש מאמינה בו (אפילו אם את צודקת). אני לא חושבת שבאמת אפשר לדרוש ממנו לוותר על החלום שלו, אלא לנסות למצוא דרך להתפרנס בכבוד עד שתגיע ההזדמנות. כל נסיון לנפץ לו את החלום, מבלי שהוא באמת רוצה בכך, עלול בסוף לגרום לנתק ביניכם (לעניות דעתי). אני מתארת לעצמי שהוא די צעיר ולכן מרגיש שהוא צריך עוד קצת זמן.
בכל אופן מאחלת לכם שתדעו לפרוט יחד על המיתר הנכון...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
