|
22/12/2008 11:44
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
משהו על דיונים,נושאים רגישים ועוד קצת
|
כותרת:
|
מטיבעם דיונים הם דינמיים. מטהעם של דיונים על נושאים רגישים-במקרה שלנו מפחידים,שהם מציפים הרבה רגשות, הרבה תגובות וסערות. היום אמרה לי אשה חכמה בטלפון "כל עוד ניתן להערך דיון בנושא כבר טוב,כל עוד אנשים מרגישים רשות ובטחון להביא את דעותיהם-רווח נקי.זאת פלטפורמה עליה אפשר להידיין,להשכיל, לשאול ולמלא חסכים" ואני מסכימה. כל עוד תרבות הדיון נשמרת, נמנעים מהטחות אישיות,משתדלים לענות לשאלה ולא לטון בוא נשאלה- יש סיכוי.
הנושא האמיתי מאחורי כל הדיון הכפול הזה ,בעיני הוא הפחד שלנו מן המוות ,חוסר ההכרה שלו כחלק מחיינו, חוסר היכולת לקבל כפשוטו את האין שליטה והאין מנוס. תמיד נושא האובדן מתלבש בלבושים מתוחכמים כמו "הפעם אפשר היה למנוע" או "זוהי רשלנות במיטבה" או "אין ספק שכך וכך".
מילים שאינם חדות ואינן נחרצות יכולות ליצור חוסר ביטחון,יכולות לגרום לשאלה האמיתית לעלות ביתר שאת- ומה אם זו הייתי אני?... הענין הפשוט והמפחיד עוד יותר- גם כשיש אשמים זה לא משנה את תחושת האובדן, גם כשיודעים מה קרה לכאורה אין בזה לרוב כדי למנוע את הפעם הבאה וזאת אנו למדים מהעובדה הפשוטה שמאז מלחמת העולם השניה מספר הנשים שמתות סביב לידה לא קטן,עם כל פלאי הטכנולוגיה וכו ואיכשהו חלק ניכר מהן מתות מדימום. האם זה בגלל רשלנות? כנראה שלא,האם זה בגלל שלא עושים את המירב למנוע זאת? כנראה שלא,אפילו רוב מוחלט של הנשים יולדות בבתי חולים כך שגם הטיעון של חוסר מקצועיות לא תקף כאן.
תראו,קשה מאד מאד לדבר בעוד המתה מונחת לפנינו. זה מפחיד ובעיקר מוטה. מוטה ממקומות מאד פרטיים שלנו. נדמה לי שבפעם הבאה שיעלה דיון כזה הוא יראה אחרת. למה? כי אנחנו לומדות. מבשילות. מתבגרות. כמו תשובתה השקולה והנפלאה של מירי. לא שחור ולבן. כמה שזה קשה .
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|